|
בעזה"י יום ה' לסדר חוקת ה' תמוז התשע"ג
שלום וברכה אל אדם נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
תשואת חן על האיחולים ועל התפלות שאתה מאחל ומתפלל על בריאותי, וכל המברך יתברך מפי אל עליון.
אודות הסדר דרך הלימוד של רביז"ל, זה בכלל לא ממני, זו שיחה בשיחות הר"ן סימן ע"ו, וראוי לך לעבור עליה בכל יום ויום, ולראות ולהבין את דעתו של רביז"ל בענין לימוד תורה הקדושה, ולצערינו הרב אף אחד מאנשי שלומינו לא דיבר מזה במשך כל הדורות, וזה פלא גדול מאד מאד, מלבד זאת מה שרביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן כ"ט) שראוי לאדם שיעבור וילך בזה העולם בכל הספרים הקדושים, וללמוד כולם כדי שיהיה בכל מקום וכו', עיין שם.
מדברים כל היום רק מהפעלד מהפעלד מהפעלד וכו', היינו לברוח לשדה כל הלילה וכו', בשעה שמלא כל הארץ כבודו ויכולים למצוא את הקדוש ברוך הוא בכל מקום, בוודאי גם טוב מאד לצאת בשדה ויער וכו', אבל לבד בלי חבורה וכו', כי השלימות הוא ללכת במקום שאין שמה בני אדם כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ב) השלימות של התבודדות להיות לבד ולא עם אחרים, כי זו האמת האמיתית.
רוב העולם שלא לומדים תורה, אף שיכולים ללמוד, הוא רק מחמת ששוכחים מה שלומדים, ולכן נמאס להם, ואומרים "אני לומד ולומד ולא זוכר כלום", אזי נשברים לגמרי ומפסיקים ללמוד, כי מה הטעם ללמוד כשאני שוכח? בשעה שגם על זה אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ו) שאדם צריך ללמוד אפילו ששוכח, כי לעתיד מזכירים את האדם כל מה שלמד אף אם שכח, ומביא רביז"ל מדרש (קהלת רבה פרשה א' סימן ל"ב) רבי אבהו אמר זה שיפוטה של תורה שאדם למד תורה ושכחה, רבנן דתמן בשם רבי יצחק דהכא ורבי טוביה בשם רבי יצחק לטובתו אדם למד תורה ושוכח, שאילו היה אדם למד תורה ולא שכחה, היה מתעסק בתורה שתים שלוש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו, ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו, אלא מתוך שאדם למד תורה ושוכחה, אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה; וכן מביא מה שאמרו חכמינו הקדושים (ויקרא רבה פרשה י"ט סימן ב') אמר רבי לוי משל לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאתו, מי שטיפש מהו אומר? מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו?, מי שפיקח מהו אומר? ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל? כך מי שהוא טיפש, מהו אומר? מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה?, מי שהוא פיקח מהו אומר? ולא שכר יגיעה הקדוש ברוך הוא נותן?
הרי שלך לפניך מה דעת חכמינו הקדושים בענין אדם שלומד תורה ושוכח וכו', ומה דעת רביז"ל בענין סדר-דרך-הלימוד שהוא דרך קלה ונפלאה מאד לכל אלו שהם קשי הבנה וכו', ומה גם ששוכחים מה שלומדים וכו'.
ומזה בא שבני אדם מתרשלים לגמרי מלימוד, עד שלא לומדים כלל, ויכול לעבור יום אחר יום ולא פותחים לא מקרא, לא משנה, לא גמרא, לא מדרש ולא שולחן ערוך וכו' וכו', וכך עובר יום אחר יום שבוע אחר שבוע חודש אחר חודש, ושנה על גבי שנים שבכלל לא לומדים, בשעה שרביז"ל בא ולימד אותנו דרך ועצה נוראה ונפלאה מאד שהכל בנוי על דברי חכמינו הקדושים איך שאדם ילמד תורה הקדושה ביום ובלילה בתשוקה חזקה.
והנה תכלית הלימוד תורה הוא להכניס מח מחשבתו בתוך התורה הקדושה שהיא חכמתו יתברך, ובאותו רגע שאדם לומד ומקשר את מח מחשבתו אל הלימוד, בו ברגע הוא נכלל בו יתברך, כי אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא, וזה דבר נצחי, בשעה שאדם לומד הלכה, באותו רגע הוא נכלל באין סוף ברוך הוא, וזה ישאר לו לנצח נצחים, אף שאחר כך הוא כבר שכח מה שלמד, אבל בו ברגע נשמתו נכללת בתוך התורה הקדושה וכו', ותיכף ומיד כשיצא מזה העולם התורה מחכה עליו, כי התורה היא רוחנית ונשמתו של אדם היא רוחנית חלק אלקי ממעל, ומתאחדים יחד.
ולכן אין מה להתווכח עם בני אדם בענין סדר-דרך-הלימוד, אני לא המצאתי את זה, זה סדר-דרך-הלימוד של רביז"ל, אני רק עוררתי ואני מעורר תמיד על זה, כי הנה יום והנה לילה, והנה הכל פורח וכו', והנה אנחנו יוצאים מזה העולם, כמאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה צ"ו סימן ב') כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף דכתיב (תהלים ק"ד) כצל עובר. ואין מקוה – ואין מי שיקוה שלא ימות, הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים; ובין כך אף אחד לא קולט שיחזור ערום ורעב וצמא, כמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ג) בעולם הבא מונחין כמה בני אדם בחוץ והם צועקים בקול מר, תנו לנו מה לאכול. ובאין אצלם ואומרים להם: הרי לכם אכילה ושתיה אכלו ושתו, והם משיבים לא לא, אין אנו צריכים אכילה זאת, רק אנו צריכים אכילה ושתיה של תורה ועבודה. וכן מונחים כמה בני אדם ערומים בחוץ והם צועקים גם כן מאד: תנו לנו במה להתכסות. ובאין אצלם ואומרים: הרי לכם מלבושים, והם משיבים: לא, אין אלו מלבושים נצרכים לנו כלל. רק אנו צריכים מצוות ומעשים טובים להתלבש בהם; ודבר זה אף אחד לא קולט וכו', אלא רוצה להיות למדן, רב, ורבי וכו' וכו', ולא יודע שהנה יום והנה לילה והזמן פורח, ומאומה לא יהיה בידך, מה שאין כן כשאדם לומד על פי סדר-דרך-הלימוד של רביז"ל, וגורס פרק אחר פרק משניות, דף אחר דף גמרא, סימן אחר סימן שולחן ערוך וכו' וכו', בו ברגע נשמתו נכללת בתורה הקדושה, וזה ישאר עם נשמתו לנצח נצחים, כי בשמים יזכירו לו את כל מה שלמד אף ששכח בזה העולם, אבל אם הוא לא למד מה יזכירו לו?
וזה כל הענין של בני אדם שהם יכולים לבלות שעות על גבי שעות בקריאת עיתונים וכו', המלאים לשון הרע רכילות וליצנות וכו', המלאים ניבול פה וניאוף וכו', דברים בטלים והבלי הבלים וכו', אשר מכניסים את נשמתו שהיא בתוך מח מחשבתו בזבל ובטינוף וכו', והכל מפני שהכניסו לו בראש שאם לא מבין מה שלומד הרי זה ביטול זמן וכו', אזי באמת הוא לא לומד וכו'.
וחבל להתווכח על דבר שברור כשמש, קח בחור או אברך קשה הבנה, אם הוא זוכה לציית את רביז"ל ולומד בכל יום מקרא, משנה, גמרא, מדרשים, זוהר ותיקונים וכו' וכו', אזי יום בא ויום הולך, וזכה שנשמתו טיילה בתורה הקדושה, ואף ששכח, אבל בו ברגע שלמד נשמתו נכללה בתוך התורה, ואם הוא לא זוכה לציית את רביז"ל, אלא אומר שזה ביטול זמן וכו', והבנה אין לו בכלל כי הוא פגום בברית וכו', אזי לוקח עיתונים מכל המינים, ומכניס את מח מחשבתו שזה נשמתו שם בטינוף ובזוהמא וכו', וכשיצא מזה העולם יש לו משאיות שלימות עם עיתונים שקרא במשך חייו וכו', וזה דבר ברור למי שרוצה להודות על האמת, אבל מי שרוצה להתווכח הוא עושה צחוק מעצמו, וכמו שאמר החכם מכל אדם (משלי ט') "אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא", כי מי שחכם הוא חכם לעצמו, ומי שעושה ליצנות מזה, הוא עושה ליצנות רק מעצמו, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה נ"ט סימן ב') על הפסוק (משלי ל"א) "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" עוז והדר לבושה – של תורה, ותשחק ליום אחרון – אימתי היא שוחקת? מתן שכרה לעתיד לבא; וכן אמרו (שמות רבה פרשה נ"ב סימן ג') אימתי התורה משחקת למי שהוא עמל בה? ליום אחרון, הוי "ותשחק ליום אחרון"; כי אז ביום האחרון של האדם שלמד בכל יום תורה, אפילו שעבר עליו מה שעבר, הוא שוחק מכל העולם כולו.
לדעתי לא כדאי לאף אחד להכנס יותר בויכוחים בזה, החפץ יחפוץ והחדל יחדל, ושלום על ישראל, ונראה מי יצחק אחרון… אבל אז כבר יהיה מאוחר.
| המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים |
 |
|
