שאלה:

מאת אברהם:

שלום לכבוד הרב. רציתי לשתף את כבודו במשהו שמציק לי מאוד: אני מאוד אוהב את הילדים שלי, ומשתדל לעזור להם בכל התחומים, בפרט מבחינה כספית. ברוך השם יש לי אפשרות לעזור, ואני לא רוצה שהם ירגישו את הדוחק שאני סבלתי במשך הרבה שנים.
יש לציין שאני לא מצפה לקבל מהם שום דבר בחזרה, כי אני עושה הכל מאהבה, אבל דבר אחד מאוד מפריע לי: אף אחד מהם לא מצלצל אלי ומתעניין בי, איך אני מרגיש ומה שלומי, ואם אני לא מתקשר אליהם, יכולים לעבור כמה שבועות עד שנדבר… רבונו של עולם, איפה הכרת הטוב שלהם?
אשמח אם הרב יחזק אותי ויגיד לי איך אני צריך להתמודד עם זה. תודה מראש.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר חוקת ו' תמוז התשע"ג

שלום וברכה אל אברהם נרו יאיר

לנכון קבלתי את מכתבך.

עליך לדעת כי תופעה זו נמצאת כמעט אצל כל הורים מבוגרים, הם מסרו נפשם עבור ילדיהם כל השנים, ועזרו להם כספית וכו', והעיקר נפשית, עמדו על ימינם תמיד, וכשהגיעו לעת זקנותם הילדים שוכחים לגמרי מההורים, ואפילו לא מטריחים עצמם על כל פנים לצלצל להורים ולברר: מה קורה עמהם? האם הם חיים? האם הם מרגישים טוב? האם צריכים איזה עזרה? וכדומה.

ויש פתגם עממי "אבא יכול להחזיק עשר ילדים, ועשרה ילדים לא יכולים להחזיק אבא אחד", כשבא לימי זקנתו הם מנערים עצמם ממנו, וכל אחד זורק את ההתחייבות כלפי אביהם על האח השני, ולצערינו ולדאבונינו הרב זה טבעי, ואף שאין לזה שום הצדקה, עם כל זאת באתי לחזק אתכם שאל תקחו את זה אל לבכם, אף שזה כואב מאד מאד, עם כל זאת צריכים תמיד לזכור – מה שעושים בשביל ילדים זה חסד של אמת, היינו שלא יצפו חזרה לשום גמול, כי אם ההורים מחפשים ומבקשים איזה גמול חזרה על מה שעשו להם, הם אף פעם לא יחזירו את זה, ולצערינו הרב זה טבע של ילדים, רואים רק  את עצמם ושוכחים לגמרי ההורים, ולכן לא בחינם שהקפידו כל כך חכמינו הקדושים על מצוות כיבוד אב ואם, עד שבפירוש גילו לנו חכמינו הקדושים (קידושין ל:)  כל המכבד את אביו ואת אמו מעלה אני עליהם כאילו כיבדוני.

עם כל זאת יש ללמד זכות על הילדים שרובם ככולם יש להם כבר משפחות גדולות ולא חסרות להם צרות משונות מילדיהם, והם מסובכים בחובות עצומים, ובקושי גומרים את היום לא רק את השבוע, ומכל שכן לא את החודש, שצריכים לשלם שכר דירה, והבעל מכולת כבר לא רוצה למכור, והמלמדים והמורות יש להם טענות על הילדים וכו', ואיזה צער ומכאובים ויסורים מרורים הילדים סובלים, ומכל שכן כשיש בבית חולה נפש רחמנא ליצלן ילד או ילדה שרחמנא ליצלן יש להם בעיות נפשיות, זה הצער הכי גדול שרק יכול להיות, ולכן איפה יש להם זמן וסבלנות אפילו לבוא אל ההורים וכו', ולכן צריכים ללמד זכות עליהם.

עם כל זאת זה לא תירוץ, כי מצוות כיבוד אב ואם זה מהחמורה שבחמורות, והילדים צריכים להתבונן היטב, מי יודע אם הם לא סובלים את הסבל הנורא הזה שסובלים, רק בשביל שאינם נזהרים במצוות כיבוד אב ואם.

הילדים צריכים לזכור כי מה שהם עושים להורים, את זה יקבלו חזרה מילדיהם בלי שום רחמנות, כי יש דין ויש דיין, העולם אינו הפקר, מה שעושים לאבא ולאמא מקבלים חזרה אחר כך מילדיהם, ועוד עם ריבית וריבית דריבית, ולכן אשרי ההורים שדנים את ילדיהם לכף זכות, ואשרי ואשרי הילדים שמוסרים נפשם פשוטו כמשמעו לעזור להורים, ואז יראו ילדיהם מה זה כיבוד אב ואם, והם יחקו אותם, וגם הם יכבדו אותם.

על כל פנים עכשיו לעת זקנותך שנשארת לבד, הרגל עצמך לדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו, ואז אף פעם לא תהיה לבד, אתה צריך לחקוק בדעתך היטב אשר אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, והוא מלא כל הארץ כולו, ולכן כל דיבור שאתה מדבר עמו יתברך נשמע ונתקבל, ומה גם שעל ידי כל דיבור ודיבור אתה נדבק בו יתברך, וזכור גם זכור שפתאום יבא יומך ותצטרך לעזוב את זה העולם, ולכן אתה צריך להכניס את כל מוחך ביום האחרון שלך שתצטרך להפרד מזה העולם, ושם מתחיל ענין אחר לגמרי וכו'.

ועל כן אל תבלבל עצמך מילדיך, הרגל עצמך לדבר עמו יתברך, ואמר אליהו הנביא (תנא דבי אליהו רבה פרק ט"ו) לפי שכל המרבה שיחות ותפלות, הם המלווים את האדם עד יום מותו, וכשתהיה רגיל לדבר עמו יתברך, על ידי זה תזכה להיות קרוב אליו יתברך, כי התפלות והדיבורים עמו יתברך, זה מה שמדביק את האדם עמו יתברך, ואז כבר אינו מפחד מהיום האחרון, הוא מרגיל עצמו בעודו בחיים חיותו להיות דבוק בו יתברך, ולכן בעת יציאת הנשמה מהגוף הוא נכלל בו יתברך.

המאחל לך שבת שלום