שאלה: מאת רונית: שלום לצדיק. אני בת שלושים ושתיים, נשואה, ויש לי ארבעה ילדים. אני מקורבת לחסידות ברסלב, ואני ובעלי בקשר הדוק מאוד עם הקהילה ביבנאל. תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר פנחס י"ח תמוז התשע"ג שלום רב אל רונית תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. את צריכה לעבוד הרבה לעקור ממך את מדת הכעס והרציחה והעצבים וכו' וכו', וזו לא עבודה קלה, ובפרט מי שהרגיל את עצמו עוד מקטנות להיות בכעס ורציחה, ונכנס בעצבים, זה מאד מאד קשה לצאת מזה, מכל שכן וכל שכן מי שספג מכות מילדותו, וראה רק אלימות בבית וכו', הוא מוכרח להמשיך להתפרא על ילדיו וכו'. ולכן את צריכה לעבוד הרבה על עצמך, והעיקר לבקש את הקדוש ברוך הוא יום יום: יהי רצון מלפניך הוי"ה אלהינו ואלהי אבותינו, מלא טוב, מלא רחמים, מלא רצון, שתהיה בעזרי, ותשמרני ותצילני מן הכעס ומן הרוגז ומכל מיני קפידות. ותגן עלי ברחמיך ותשמרני תמיד. ואפילו בשעה שאבוא חס ושלום, לידי איזה כעס, תחמול עלי ברחמיך ותשמרני ותצילני שלא אפעל בכעסי שום אכזריות כלל, רק אזכה לשבר ולהפר הכעס ברחמנות, ואזכה להתגבר על יצרי לשבר הכעס ולהפוך הכעס לרחמנות, לרחם דייקא ברחמנות גדולה במקום שהייתי רוצה לכעוס חס ושלום. ולא יהיה בי אל זר ולא אשתחוה לאל נכר, שזה נאמר על הכועס, שנחשב כאילו עובד עבודה זרה: רבונו של עולם! אתה ידעת כמה קשה לנו לשבר ולבטל מדה רעה זו של כעס וקפידות, כי כשמתחיל הכעס לבעור בנו חס ושלום, כמעט אין אנו בדעתינו, וקשה עלינו לכבות אש הכעס ולכובשו. על כן רחם עלינו למען שמך, והיה בעזרנו ושמרנו והצילנו תמיד ברחמיך וחסדיך הגדולים, ועזרנו לשבר ולבטל מדת הכעס וקפידות מעלינו ומעל גבולנו, ולא נכעס לעולם, ולא אהיה שום קפדן כלל, רק אזכה להיות טוב לכל תמיד, מעתה ועד עולם, אמן סלה. את צריכה לדעת שכעס בא לאדם רק מחמת עצבים, ומכל שכן להרביץ לילדים ולצעוק ולצרוח עליהם, זה לא בא מחינוך וכו' אלא מעצבים, ולכן את צריכה לזכור טוב טוב מה שאמרו חכמינו הקדושים (שבת ק"ה:) המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע – היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד; כי המאמין האמיתי שמאמין שדבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, הוא אף פעם לא יהיה בכעס, ואם הוא בכעס, סימן שהוא לא מאמין בו יתברך שהוא נמצא ואין בלעדו נמצא, והכל ממנו יתברך. ולכן כפי הכעס, כן דוחה את השכינה ממנו, ואמרו חכמינו הקדושים (פסחים ס"ו:) כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו; ואמרו (נדרים כ"ב.) כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, ומוסיף טפשות על טפשותו; וזה טירוף הדעת פשוטו כמשמעו, כי הכעסן מאבד את הדעת והשכל שלו לגמרי, עד שלא מסוגל לחשוב ישר, ואמרו חכמינו הקדושים (זוהר חדש נח) לא יהיה בך אל זר – שלא תהיה נח לכעוס, כי זו עבודה זרה ממש, כי הוא דוחה את הקדוש ברוך הוא ממנו. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.
|