מדוע נוהגים בישיבות ליטאיות לומר בימי בין המצרים תיקון חצות בחצות היום?

שאלה:

מאת נפתלי:
שלום לצדיק הנכבד. ראיתי שיש מנהג בישיבות ליטאיות, שבימי בין המצרים דהיינו בין י"ז בתמוז לתשעה באב, אומרים בכל יום אחר חצות היום את סדר תיקון חצות. מה המקור לזה?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר פנחס י"ח תמוז התשע"ג

שלום וברכה אל נפתלי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

המנהג הזה מובא מהאריז"ל (עיין שער הכוונות) עניין בין המצרים, והם כ"א ימים שבין י"ז לתמוז עד תשעה באב, מנהג טוב וכשר הוא מאד לכל בעל נפש לשבת באבלות אחר חצי היום בכל אלו הימים, ולבכות בכיה ממש על חורבן הבית, וטעם היות זה אחר חצות היום הוא, כי אז הוא התעוררות הדינין בסוד כי ינטו צללי ערב, אשר לסיבה זו נשרף ההיכל אחר חצי היום, ודבר זה עושה תועלת גדולה בנפש האדם, וענין חצות הלילה אין צורך להזכירו כי אפילו בכל שאר הלילות צריך להתאבל על החורבן, ומכל שכן בלילות בין המצרים שצריך להוסיף בבכיה, ועליו נאמר (ישעיה ס"ו י') "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה". גם צריך ליזהר ולהמנע מלאכול בימים ההם שום פרי חדש ושלא ללבוש שום לבוש חדש כדי שלא יצטרך לברך עליו ברכת שהחיינו.

הרי שלך לפניך, שהמקור הוא מהאריז"ל, ואסור ללעוג לשום מנהג ישראל, ואף שלא מבינים – צריכים לדעת שכל מנהג טוב יש לו שורש או בהלכה או בקבלה.

מה טוב ומה נעים כל השנה לדאוג ולהתפלל ולהתחנן על גלותינו ועל חורבן בית מקדשנו, ועל צרות ישראל, ומי שנוהג כך דמותו חקוקה למעלה בשמים, כי הוא מראה שהוא זרע ברך השם, וכואב לו על צער השכינה ועל צער ישראל שנמצאים בגלות מרה מאד, ומתענים מאומות העולם ומהערב רב וכו' וכו'.

הקדוש ברוך הוא שאמר לעולמו די יאמר לצרות ישראל די, ויגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים