רבנו אמר "לפעמים צריך לבקש רחמים על החולה שימות". באילו מקרים צריכים להתפלל כך?

שאלה:

מאת אליהו:

שלום לצדיק הקדוש. קראתי שכתבתם שאסור להתפלל על אדם שסובל שימות, אלא שלא יסבול. והנה רבנו ז"ל אומר (ספר המידות, אות צדיק, סימן קט"ז) 'לפעמים צריך לבקש רחמים על החולה שימות', ונפשי לשאול הגיעה: מתי הן אותן הפעמים שכן צריך להתפלל על החולה שימות? תורה היא וללמוד אני צריך.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר מטות מסעי כ"ג תמוז התשע"ג

שלום וברכה אל אליהו נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

חכמינו הקדושים אמרו (ברכות י.) אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם – אל ימנע עצמו מן הרחמים; ולכן אסור להתפלל על אף אחד שימות, אפילו שהרופאים התייאשו ממנו לגמרי, ואמרו שלאדם הזה אין שום תקוה וכו' וכו', הבל יפצה פיהם, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ברכות ס.) על הפסוק (שמות כ"א י"ט) "ורפא ירפא" – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות, ואמרו צדיקים שניתנה רשות לרופא לרפאות, אבל לא לייאש.

ומה שרביז"ל אמר (ספר המדות אות צדיק סימן קט"ז) לפעמים צריך לבקש רחמים על החולה שימות, אין זו סתירה כלל, כי זה סובב על אדם שאין לו כבר שום חיות רחמנא ליצלן, רק דרך מכונת הנשמה, ורק זה מחזיק אותו, אבל הוא לא יודע מכלום, הוא לא חי ולא מת, וזה יכול להמשך שנים רחמנא ליצלן, ובין כך הוא סובל יסורי תופת. חושבים שבזה שחיברו אותו למכונת הנשמה יש לזה סיכוי וכו', אך רחמנא ליצלן זה יסורי תופת, כך סיפרו לי כמה רופאים מומחים, שלאדם כזה אין כבר שום סיכוי, כי זה נקרא מוות קליני, שהוא מצב זמני שבו מפסיק הלב לפעום ולספק דם וחמצן למוח, אך רקמת המוח עדיין חיה. והפסקת זרימת הדם למוח מביאה לאובדן הכרה בתוך שניות ספורות ולהשבתת התקשורת העצבית במערכת העצבים המרכזית וכו' וכו', על חולה כזה סובבים דברי רביז"ל, שאמר "לפעמים צריך לבקש רחמים על החולה שימות".

הקדוש ברוך הוא ישלח רפואה שלימה לכל חולי עם ישראל, ושלא ידעו מצרות, ויתרחב לכולם.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים