אני יתום מאבא ואמא, ואני מרגיש שאין בעולם אף אחד שמבין אותי

שאלה:

מאת יקותיאל:

לכבוד הצדיק מיבנאל, שלום וברכה ותבורך מפי עליון.
אני בחור יתום מאבא ואמא, הגעתי כבר לגיל עשרים וחמש ועדיין לא זכיתי להתחתן. אני מרגיש בודד ושאין לי אף אחד בעולם שמבין אותי… בנוסף, אין לי עבודה מסודרת ולכן מאוד משעמם לי. אני מבקש עצה מהרב וברכה שאזכה להתחתן בקרוב מאוד. תודה רבה!

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר מטות מסעי כ"ו תמוז התשע"ג

שלום וברכה אל יקותיאל נ"י 

לנכון קבלתי את מכתבך.

הדבר הראשון שאתה צריך לעשות – רק להיות בשמחה ולשמח את עצמך בכל מיני אופנים שבעולם, ולשמוע כלי זמר, או שתלמד בעצמך איך מנגנים בכלי זמר, כי הבטלה והעצבות והדכאון זה גורם מספר אחד שהורג את האדם, כמאמרם ז"ל (אבות דרבי נתן פרק י"א) אין אדם מת אלא מתוך הבטילה, ומה גם שאמרו חכמינו הקדושים (כתובות נ"ט:) הבטילה מביאה לידי זימה ולידי שעמום (שגעון).

ולכן תעבוד על נקודת השמחה – לשמוח על נקודת יהדותך, אפילו שאין לך כלום עם מה להחיות את עצמך, תחייה את עצמך עם "שלא עשני גוי", שזו השמחה הכי גדולה – שזכינו להבראות מזרע ישראל ולא עשנו גוי כגויי הארצות, ואל יקל בעיניך דבר זה, כי גם צדיקים גדולים מופלגים במעלה, החיו את עצמם עם זה, כמובא מהרב הקדוש רבי צדוק הכהן זי"ע בספרו (פרי צדיק חג השבועות – אות י"ג) שפעם אחת דילג הרב הקדוש מבארדיטשוב זי"ע בברכת השחר את הברכה "שלא עשני גוי", וכששאלו לו על זה, השיב שבקומו ממטתו בזה היום, היה לו שברון לב מאוד, ולא היה לו במה לחזק עצמו, עד שעלה על דעתו שעל כל פנים תולדתו הוא מצד שורש קדושת ישראל, ובירך בשמחה רבה את הברכה "שלא עשני גוי", ובזה השיב את נפשו, ובשביל זה דילג וחיסר עכשיו את הברכה. והרב הקדוש רבי משה לייב מסאסוב זי"ע, שכל ימיו היה עוסק בפדיון שבויים, עם כל זאת אמר: כשאני אומר את הברכה "שלא עשני גוי" יש לי כבר חיות על כל היום, ויש לי עם מה לרקוד. רואים שאם צדיקים קדושים שהיו דבוקים תמיד בו יתברך, החיו את עצמם עם "שלא עשני גוי", על אחת כמה וכמה באין ערך אנשים קטנים ופגומים כמונו גם כן צריכים לחזק את עצמינו עם "שלא עשני גוי", ובפרט שתהלה לאל כל בר ישראל מלא מצוות כרימון, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך?אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; ובאמת אם תתבונן תראה שיש לך עם מה להחיות את עצמך, ולשמוח מאד מאד, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר: אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום. קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. 

וכן היה רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו. תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט)

"שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". וכן הוא אומר (תהלים ל"ד)

"חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם"; אלא מה? הס"מ מעלים ומסתיר ממך את הנקודות הטובות, וזה מה שמביא אותך לעצבות ולמרירות ולדכאון, עד שאתה משתגע, ולכן העצה להיות רק  בשמחה, ולעבוד רק על נקודה זו, ותמיד שיהיה לך חיוך על פניך ויהיו לך אנפין נהורין.

הדבר השני, אתה צריך לדעת כי אדם הוא אף פעם לא לבד, ואם הוא מתחזק באמונה פשוטה בו יתברך אשר הוא נמצא ואין בלעדו נמצא, אזי יתחיל לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו בתמימות ובפשיטות גמורה, ואיפה שרק לא ילך ימצא את הקדוש ברוך הוא, כי מה שאדם לא מדבר אל הקדוש ברוך הוא, הוא רק מחמת הכפירות שנכנסה בו, כמו שאמר רביז"ל בפירוש (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו'), והקדוש ברוך הוא עומד בשעת התפילה, ושומע התפילה. ודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול, והיה מדקדק מאד לכוון את דבריו. ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם, בשביל זה אינו מתלהב כל כך, ואינו מדקדק כל כך. וכל אחד לפי מיעוט שכלו וידיעתו, כן התלהבותו ודקדוקו. והידיעה היא מהיצר הטוב שבלב, והסתרת הידיעה היא מהיצר הרע שבלב, והסתרת הידיעה, הן הן אפיקורסות וקשיות, שהיצר הרע מקשה את לבו ליפול ברעה.

ולכן צריכים על זה בעצמו לבקש את הקדוש ברוך הוא, שיזכה לאמונה ברורה ומזוככת, כי אמונה היא רפואה לכל, ואין עוד דבר שמיישב את האדם כמו אמונה בו יתברך – שאדם מחדיר בעצמו אשר אין בלעדו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, והוא יתברך מנהיג את עולמו בחסד וברחמים בצדק ובמשפט, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (חולין ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין מלמעלה; שאדם לא מקבל מכה קטנה באצבע קטנה אם לא מכריזין על זה קודם מלמעלה, ובידיעה זו זוכה לישוב הדעת נפלא מאד. וכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ה) שאמונה זה בחינת שינה, כמו כשהאדם הוא מבוהל ומבולבל צריך ללכת לישון, כך מי שמכניס את עצמו באמונה, אזי הוא כמו שישן שינה טובה, ואז הוא כבר לא מבולבל, ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רכ"ח) בוודאי נמצאים אנשים כשרים אף על פי שאין להם התבודדות, אבל אני קורא אותם מבוהלים ומבולבלים וכו', אבל מי שכן מתבודד עמו יתברך, הוא דומה כמו אדם אחר השינה שדעתו נוחה ומיושבת היטב.

ולכן תרגיל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלך, ואז אף פעם לא תהיה לבד, ואמרו חכמינו הקדושים (ילקוט דברים רמז תתכ"ה) על הפסוק (דברים ד' ז') "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כהוי"ה אלקינו בכל קראנו אליו", מעשה בספינה אחת שהיתה כולה של נכרים והיה בתוכה יהודי אחד. הגיעו לנמל אחד,אמרו לאותו יהודי: טול מעות ועלה לנמל וקח לנו משם מאומה. אמר להם לא אכסנאי אני ואיני מכיר להיכן אלך. אמרו לו: יש יהודי אכסנאי? בכל מקום שאתה הולך אלקיך עמך!, הוי "אשר לו אלקים קרובים אליו". זאת אומרת יהודי הוא אף פעם לא לבד, איפה שהוא הולך הוא הולך עם הקדוש ברוך הוא, ולכן אם תרגיל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, אז אף פעם לא תהיה משועמם.

הדבר השלישי – אם תהיה תמיד שמח ותמיד תדבר עם הקדוש ברוך הוא, אזי יתרחב לך הלב ותוכל ללמוד תורה על פי סדר-דרך-הלימוד של רביז"ל, שאמר (שיחות הר"ן סימן ע"ו): בענין הלימוד תורה שצריכים ללמוד הרבה מאד בכל יום, טוב ללמוד במהירות ולבלי לדקדק הרבה בלימודו, רק ללמוד בפשיטות בזריזות, ולבלי לבלבל דעתו הרבה בשעת לימודו מענין לענין, רק יראה להבין הדבר בפשיטות במקומו. ואם לפעמים אינו יכול להבין דבר אחד, אל יעמוד הרבה שם ויניח אותו הענין וילמוד יותר להלן, ועל פי הרוב ידע אחר כך ממילא מה שלא היה מבין בתחילה כשילמד כסדר בזריזות להלן יותר. 

ואמר: שאין צריכין בלימוד רק האמירה לבד, לומר הדברים כסדר, וממילא יבין, ולא יבלבל דעתו בתחילת לימודו שירצה להבין תיכף ומחמת זה יקשה לו הרבה תיכף ולא יבין כלל, רק יכניס מוחו בהלימוד ויאמר כסדר בזריזות וממילא יבין. ואם לא יבין תיכף יבין אחר כך. ואם ישארו איזה דברים שאף על פי כן לא יוכל לעמוד על כונתו, מה בכך? כי מעלת ריבוי הלימוד עולה על הכל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה י"ט)

'לגמור והדר לסבור ואף על גב דלא ידע מה קאמר', שנאמר (תהלים קי"ט כ')

"גרסה נפשי לתאבה", כי על ידי ריבוי הלימוד שילמוד במהירות ויזכה ללמוד הרבה, על ידי זה יזכה לעבור כמה פעמים אלו הספרים שלומד, לגומרם ולחזור להתחיל ולגומרם פעם אחר פעם. ועל ידי זה ממילא יבין בפעם השני והשלישי כל מה שלא היה מבין בתחילה, כל מה שאפשר להבין ולעמוד על דבריהם.

ועל כולם אתה צריך לקחת בידיך גם אומנות, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (אבות פרק ב')

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון, וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון.

ותראה שאם תתנהג ככה, אף פעם לא תהיה משועמם, ותמיד תהיה עסוק, וגם תזכה למצוא את בת זוגך, כי על ידי שמחה ותפלה ותורה, וכן כשעובדים באיזו עבודה, ועל ידי זה נזדכך המח וכו', וכבר לא תהיה בודד, תמיד תהיה עסוק עם משהו, והעיקר שבכל העיקרים רק להיות בשמחה, שזה מציל את האדם בגשמיות וברוחניות.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים