שאלה: מאת מעוז: שלום לצדיק. מצד אחד רבנו אמר לא להתענות, ומצד שני כתוב בלקוטי מוהר"ן בתורה נ"ב שמי שצריך להתענות, בוודאי צריך להתענות ומצוה הוא. וידוע שצריך לקיים את דברי רבינו בפשיטות ובתמימות ובלי חוכמות. איך מתיישבת הסתירה? והאם לפי זה מובן שמי שחטא צריך לתעניות כפרה? אשמח לקבל את תשובתכם, תודה ורפואה שלמה. תשובה: | ||
 | ||
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר מטות מסעי כ"ז תמוז התשע"ג שלום וברכה אל מעוז נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. ידוע לנו שרביז"ל הזהירנו מאד מאד שלא לקחת על עצמנו שום תעניתים מלבד התעניתים המחוייבים, כגון יום הכיפורים שהוא מצוות עשה מדאורייתא, וכן התעניתים שהם מדרבנן כגון תשעה באב, עשרה בטבת, י"ז בתמוז, תענית אסתר וצום גדליה, כי בעניין לקחת סתם תעניתים אמר בפירוש רביז"ל: מי שיודע ממני כבר לא צריך להתענות, ומי שמתענה ולא יודע ממני לא שווים לו כל התעניתים, והוא כמו שמריק את השק, כי הגוף נקרא שק, וכשאחד מתענה כשלא צריכים, הרי זה כמו הרקת שק וכו' (עיין ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י'), ואפילו אחר התעניתים שהתענו, הגוף נשאר שק שיש בו חורין הרבה, וכשמריקים את השק, אף על פי כן נשארו בו החורין, ואם היו מתבוננים בעצמן היו רואים אחר כל התעניתים, עדיין נשארו אצלם כל תאוותם שקשורים בשקם היינו בגופם וכו', עיין שם. ולכן הזהירנו רביז"ל לא לקחת לעצמינו תעניתים כלל, ובפרט כשאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשיחה בינו לבין קונו, זה מריק ושוטף ממנו את כל הלכלוך והזוהמא שנדבקו בו מעוונותיו, ואז לא צריך יותר לצום. ומה שאתה שואל על כך שרביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ') ודווקא שאין צריך להתענות ומתענה, אבל מי שצריך להתענות בוודאי צריך להתענות ומצווה הוא, כבר האריך על זה מוהרנ"ת ז"ל בתפלה על התורה זו שמתפלל להקדוש ברוך הוא שיאיר לנו את עינינו בענין הצומות מה ומתי ואיך כן צריכים להתענות, על כל פנים ידוע שהיתה תקופה שרביז"ל אמר לאנשי שלומינו את התעניתים שהם צריכים להתענות, ואחר כך אמר להם להפסיק (עיין שיחות הר"ן סימן קפ"ה) ובפרט עכשיו, כשיש לנו את ההנהגה שרביז"ל הנהיג לנו, שנתבודד כל יום אליו יתברך, אזי עלינו לילך עם הדרך הקלה הזו, וזה יטהר את כל הרע והלכלוך שעשינו בחיינו. ובפירוש גילה לנו רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה, ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות, ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע. ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד). והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר: איי איי פראסטיק. גם אמר שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק – שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו', ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
|
