שאלה: מאת יהודה: מה שורש ומקור המנהג לשבירת כוס בזמן החופה? תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר ואתחנן ז' מנחם אב התשע"ג
שלום וברכה אל יהודה נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. מקור המנהג הוא מדברי הגמרא (ברכות לא.) על הפסוק (תהלים ב') "עבדו את הוי"ה ביראה וגילו ברעדה" – אמר רב אדא אמר רב: במקום גילה שם תהא רעדה; דהיינו במקום שיש בו שמחה צריך שיהיו בו מעט חרדה ועצבות, ובגמרא מובא כמה מעשיות במיעוט השמחה: שמר, בנו של רבינא עשה חתונה לבנו, וראה את החכמים שהיו שמחים יותר מדי. הביא כוס יקרה ששווה ארבע מאות זוז ושבר אותה לפניהם והתעצבו. כמו-כן רב אשי כשעשה חתונה לבנו, ובשעת השמחה ראה שהחכמים שמחים יותר מדי הביא כוס של זכוכית לבנה ושברה לעיניהם ונתעצבו. ובתוספות כתבו שם: מכאן נהגו לשבר זכוכית בנישואין, וכך כתב בעל הרוקח (סימן שנ"ג) כדי שלא יבואו לידי קלות ראש, ועוד דכדי שלא יומשך האדם מתוך השמחה לתענוגי העולם הזה וישכח עניני הבורא ברוך הוא, צריך לערבב ביחד עם השמחה צער זה עם זה, כדי שיהיה על קו הממוצע. אולם מצינו הסבר אחר בשורש המנהג, והוא זכר לחורבן ירושלים, וכמו שכתוב בספר כל-בו (הלכות תענית סימן ס"ב) וזה לשונו: צריך אדם לזכור בכל שמחותיו אבילות ירושלים, שנאמר (תהילים קל"ז) אם אשכחך ירושלים וגו' על ראש שמחתי, וכך מובא בבית יוסף על הטור (אורח חיים סימן תק"ס) וכן הוא בשלחן ערוך אבן העזר (סימן ס"ה סעיף ג') ברמ"א, שנוהגין לשבור כוס בשעת החופה זכר לחורבן. הקדוש ברוך הוא יעזור שנזכה כבר לראות בנחמת ציון וירושלים ובבנין בית המקדש.
|