שאלה:

מאת קרן:

שלום לכבוד הרב. אני כותבת בלב מלא צער: בני השני, בן השש, בתוך תוכו הוא טהור ועדין נפש, אך אינו ממושמע כמעט לחלוטין, והבעיה מורגשת גם בתלמוד תורה וגם בבית. לצערי יש לו מלמד נוקשה מאוד, אולם בבית אנו משתדלים מאוד שהכל יתנהל ברוח טובה.
הילד בטיפול רגשי כבר חודשים ארוכים, ולאחרונה אף החל בטיפול אצל קלינאי תקשורת בשל בעיות בתקשורת עם ילדים. עד כה הטיפולים לא עזרו, והילד מקשה על הרב בתלמוד-תורה, רוקד על שולחנות ושר בריכוז וכו'… וגם בבית המצב קשה.
חשוב לי לציין שאין לו בעיית קשב וריכוז, ונראה שהוא עושה הכל בדווקא. כמה דמעות שאני שופכת וכמה שאני מתפללת – זה לא עוזר, ואם המצב לא ישתפר תהיה לו בעיה רצינית. נודה מאוד לעצה ולברכה מכבוד הצדיק. תודה רבה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר עקב ט"ו אב התשע"ג

שלום רב אל קרן תחי' 

לנכון קבלתי את מכתבך.

בוודאי הכל תלוי במלמד, כי מלמד מומחה צריך לדעת איך לרדת לכל ילד לרמה שלו, וזה עיקר השלימות של מלמד טוב, שיכול לשחק עם כל ילד עם הראש שלו, וללמוד עם כל אחד כפי בחינתו וכו', וככל שהמלמד מבין את התלמידים, כן הוא יצליח יותר עמהם. עם כל זאת צריכים להבין שיש מציאות כזו שיש ילדים שמוכרחים לקבל תרופה וכו', כי יש ילדים שיש להם בעיות נפשיות, כי הם רוקדים על השולחנות וכו', ומפריעים בכיתה וכו', וזו לא אשמת המלמד כלל, כי יכול להיות שהוא המלמד הכי טוב, אבל אם לילד אין ריכוז וכו', ויש לו בעיות נפשיות וכו', הוא מוכרח לקבל טיפול רפואי וכו', והיום כל כך התפתחו התרופות שיכולים להציל את הילדים עוד מגיל קטנות, ואם ההורים היו אחראים והיו מודים בבעיית הילד וכו', ולא היו מטייחים את זה וכו', או מטאטאים את זה תחת השטיח וכו', היו יכולים להציל את הילד בקלות.

הבעיה היא שיותר קל לזרוק את האשמה על התלמוד תורה או על הבית ספר, או על המלמד, או על המנהל, או על כולם ביחד, העיקר לא על הבן או הבת שסובלים נפשית וכו', ולכן ההורים צריכים להסתכל על המציאות המרה, ואם הם רוצים שתהיה להם נחת מילדיהם, עליהם לעשות כל מיני פעולות שבעולם לטפל בבעיית הילדים מה שיותר מהר, וזו לא בושה וכו', כי צריכים להציל את הילדים בעודם בקטנותם שאז יותר קל להציל אותם וכו', ואין זו בושה כלל, וכמובן שהכל צריך להיות בדיסקרטיות וכו', לא צריכים לפרסם את זה לאף אחד, ואפילו לא לקרובי משפחה, אבל מחוייבים לטפל בבן או בבת שיש להם בעיה נפשית, והיום יש תרופות מיוחדות לזה, אבל כשההורים לא רוצים לקבל את המציאות המרה, אלא מטייחים את זה וכו' וכו', ועוד זורקים את האשמה על המלמד או על המורה, או על התלמוד תורה או על הבית ספר או על המנהל, שכולם חייבים רק לא הבן או הבת שלהם, זו טיפשות מאד גדולה.

העיקר לשפוך שיח ותפלה להקדוש ברוך הוא, שיזכו לילדים בריאים בנפשם ובשכלם ובמדות טובות, כי מה שתפלה פועלת שום דבר בעולם לא פועל, ואשרי ההורים ששופכים דמעות כמים על הצלחת ילדיהם.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים