כשאני בישיבה אינני מרגיש שום חיות בלימוד, וכשאני לומד לבד אני מרגיש סיפוק גדול. האם לעזוב את הישיבה?

שאלה:

מאת נתנאל:

שלום לכבוד מוהרא"ש. יהי רצון שהשם ישלח לך רפואה שלמה במהרה, אמן.
ברוך השם זכיתי ללמוד בכמה וכמה ישיבות – בישיבות ליטאיות, בישיבות של ברסלב, וגם בישיבות ספרדיות, אך בשום מקום שלמדתי לא הרגשתי סיפוק ונועם בלימוד. לעומת זאת, כשאני יושב בבית בשבת, ולומד עם עצמי חומש, משניות וגמרא – אני מרגיש דביקות ומתיקות שמעולם לא הרגשתי בין כותלי הישיבה.
אשמח אם הרב יוכל להסביר לי מדוע אני מרגיש ככה, כי מהסיבה הזו אני שוקל לעזוב את הישיבה וללמוד בבית. תודה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר ראה כ"ו אב ה'תשע"ג

שלום וברכה אל נתנאל נרו יאיר

לנכון קבלתי את מכתבך.

מה אומר לך, אין למעלה מזה שאדם לומד על פי סדר-דרך-הלימוד של רביז"ל, שהאריך לדבר עמנו מהמעלה הזו כשאדם לומד בדרך הקלה והנפלאה שלימד אותנו, המובאת באריכות בשיחות הר"ן סימן ע"ו, וכדאי לכל חסיד ברסלב לעבור כמה וכמה פעמים על השיחה הזו ולקיימה בתמימות ובפשיטות גמורה, ואז יראה מה זה חסיד ברסלב ומה רביז"ל רוצה מאתנו.

והנה חכמינו הקדושים אמרו (ברכות ס"ד.) חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקים בד בבד בתורה; היינו שטוב ללמוד עם חברותא, עם כל זאת יש בני אדם שהתרגלו ללמוד לבד, וזה יותר קל להם מכל הבחינות [וגם אני מאז שהתקרבתי אל רביז"ל גם כן למדתי כל ימי לבד].

ולכן אם יותר קל לך ללמוד לבד, מה טוב ומה נעים, עם כל זאת דע לך שזה לא בריא לשבת כל היום בביתך מפני כמה טעמים – קודם כתוב בשולחן ערוך (יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמ"ו סעיף כ"ב) ברית כרותה, שכל הלומד בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח, וכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים, שנאמר (משלי י"א ב') "ואת צנועים חכמה". וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו מתקיים בידו, אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח; ודבר שני זה לא בריא לשבת כל היום בבית, כי צריכים לתת גם פרטיות לאשה וכו' וכו', ודי לחכימא, ולכן ראה להתמיד בלימוד תורה הקדושה כפי סדר-דרך-הלימוד של רביז"ל, ותצליח מאד, וצריך שתדע שאין שום תכלית בזה העולם, רק להתמיד בלימוד התורה הקדושה, כי כך אמר התנא הקדוש (אבות פרק ו') לפי שבשעת פטירתו של אדם, אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד.