בתי חולה בתסמונת-דאון, וההתנהגות שלה מוציאה אותי מדעתי. האם לשלוח אותה לפנימייה?

שאלה:

מאת זהבה:
שלום לכבוד קדושת מוהרא"ש שליט"א. יברך אתכם השם על כל פועלכם למען כלל ישראל.
ברצוני להתייעץ עם הרב: יש לי בת בגיל עשרים ושש, שחולה בתסמונת דאון, היא חיה איתי בביתי ואני קשורה אליה מאוד. היא נוטלת כדורים שאמורים למנוע חרדה, אך הם לא ממש עוזרים, ולעיתים קרובות היא משמיעה כל מיני קולות שהופכים לצעקות שמוציאות אותי מדעתי. לאחרונה כל מיני גורמים הציעו לי לשלוח אותה למסגרת בפנימייה, אך קשה לי לחשוב על זה שהיא לא תהיה לידי.
רצינו לשמוע את דעתכם: האם לשלוח אותה לפנימייה? והאם עליה להמשיך ליטול את הכדורים אף שהם לא כל-כך עוזרים לה? תודה רבה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר כי תצא ז' אלול ה'תשע"ג

שלום רב אל זהבה תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

על השאלה שאת שואלת, זה לא כל כך פשוט לענות, כי זה ענין של דיני נפשות וכו', ועל זה אי אפשר לענות כלל. יש הורים שתיכף ומיד כשנולד להם ילד או ילדה במצב כזה וכו', כבר מוסרים אותם לאימוץ, כי קשה להם לראות את זה וכו', ויש כאלו שמצד הרגישות אינם יכולים לעשות כך ולמסור אותם לאחרים, והכל כפי האדם וכו' וכו', ולכן אני לא יכול לענות על שאלה זו.

אני מוכרח לחזק אתכם שתדעו שזה לא דבר פשוט, ומי שנולד להם בן או בת עם תסמונת דאון וכו' וכו', הכל מלמעלה בחשבון שאנחנו לא מבינים וכו', ומוכרח להיות שזה מענייני הגילגול שאין לנו מושג בדברים כאלו וכו', אך עלינו לקבל את הגזירה באהבה, אף שזה הדבר הכי קשה שרק יכול להיות, עד כדי כך שהחזון איש זי"ע אמר שהורים שיש להם בן או בת כעין זה ראוי לקום לפניהם, כאומר שהסבל והיסורים והצער והעגמת נפש והשברון לב והחלישות הדעת שסובלים, זה אין לתאר ואין לשער כלל, ואם הם מחזיקים מעמד ולא נשברים ראוי לקום לפניהם, ומה אנחנו יכולים להבין את דרכי המקום ברוך הוא יתברך שמו, צריכים רק לזכור מה שאמרו חכמינו הקדושים (תענית ח) כל השמח ביסורין שבאין עליו – מביא ישועה לעולם, וזה קל יותר להגיד מלקיים את זה, כי כשבאים לאדם יסורין קשה מאד לקבל את זה, ובפרט כשיש בן או בת חולים בבית, עם כל זאת צריכים להתחזק מאד מאד, ולדעת מה שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות ה) כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו – מדכאו ביסורין, ואם קבלם יראה זרע יאריך ימים. ואמרו (שם) מה שן ועין עבד יוצא בהם לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם – על אחת כמה וכמה. ואמרו (בראשית רבה פרשה ט' סימן ח') טוב מאד – זו מדת יסורין, שעל ידיה הבריות באין לחיי העולם הבא. כי באמת אי אפשר להסביר לבני אדם את היסורין והמרירות והדכאון והסבל המר שההורים סובלים כשיש להם בן או בת חולים בבית, אלו היסורים הכי קשים שרק יכולים לסבול, ומי שזוכה להתחזק בכל הכוחות ואינו נשבר, עליו אמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה צ"ד סימן ה') אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על בריה כשהוא חי אלא על בעלי יסורין; כי מי שסובל יסורין כאלו ושותק ומקבל באהבה, על ידי זה נעשה מרכבה לשכינת עוזו יתברך. ואמרו (תנחומא כי תצא) צריך האדם להחזיק טובה להקדוש ברוך הוא מזמן שהיסורין באין עליו, ולמה? מפני שהיסורין מושכין את האדם להקדוש ברוך הוא. ואמרו (ספרי ואתחנן) יהא אדם שמח ביסורין יותר מן הטובה, שאילו אדם בטובה אין נמחל לו עוון שבידו, וביסורין נמחל לו.

ולכן אני מאד מבקש אותך שתראי להתחזק ביתר שאת וביתר עוז, ולא להשבר, ואף שאני יודע שזה קל להגיד וקל לומר, עם כל זאת צריכים להתחזק ביתר שאת וביתר עוז, ולא להתבלבל משום דבר בעולם.

 הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדכם שיהיו לכם כוחות הנפש להחזיק מעמד ולא להשבר משום דבר.

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה