שאלה: מאת אליהו: שלום לצדיק הקדוש! מובא בליקוטי מוהר"ן (חלק א, סימן רנז): "כִּי תָבא בְּכֶרֶם רֵעֶך" וְכוּ' עַל פִּי מַעֲשֶׂה וְכוּ' שֶׁהִנִּיחָה לוֹ אִמּוֹ צַוָּאָה, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְסָבְלוֹ לא יַנִּיחֶנּוּ לִהְיוֹת אֶצְלוֹ, וְאִם לָאו יִצְטָרֵך לְעֵזֶר מֵהָרְחוֹקִים עַל הַקְּרוֹבִים אֶצְלוֹ" וְכוּ'. היכן מבואר המעשה הזה ומה פשרו? תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר כי תצא ח' אלול ה'תשע"ג
שלום וברכה אל אליהו נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. המעשה הזה מובא בכתב יד של ר' אלטר מטעפליק ז"ל ששמע את זה מגיסו ר' אברהם בן ר' נחמן מטולטשין זי"ע, שרביז"ל היה לו נסיון קשה מאד מאד מאיזה אשה חצופה וכו', בהיותו בעיר מעז'בוז' לבקר את ההורים שלו, ותבעה את רביז"ל וכו', ותיכף ומיד ברח רביז"ל מעיר מעז'בוז' ואפילו שלא נפרד מההורים שלו, והחצופה רצה אחר העגלה וכו', ורביז"ל האיץ בבעל-עגלה שיסע מה שיותר מהר, וכך ניצול ממנה. ופעם אחת ישב רביז"ל בחדרו לבד, ונכנס האח של האשה והיה קלסתר פניו נדמה בדיוק כמו האשה החצופה (כדומה שהיו תאומים), ורביז"ל לא דיבר איתו כלל, ונכנסה בתו של רביז"ל אדל ע"ה וראתה שרביז"ל עושה פרצופים וכו', כאילו הוא רוצה שיוציאו אותו משם, ויצאה בחוץ וקראה אחד מאנשי שלומינו והוא אשר הוציא את האיש הזה מביתו, ואז נתקיים את הצוואה שאמרה לו אמו שמי שאינו יכול לסובלו לא יניחנו להיות אצלו, ואם לאו יצטרך לעזר מהרחוקים על הקרובים אצלו וכו', והאיש הזה אחר שהוציאו אותו מרביז"ל הלך וקנה אצל ערל אחד שמכר פירות שעדיין לא היו ראויים למאכל אדם, ומחמת שהיה רעב מאד ואכל הרבה פירות, ועל ידי זה קלקל את קיבתו וכו', ומת על הרחוב. וזה הקשר של כל המאמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רנ"ז) כי כשאוכל יותר מצרכו זה המאכל מזיק לו, כי כל דבר יש לו שורש שיש לו חיות ממנו, כגון הסמים יש להם חיות ממה שהאדם לוקח אותם לרפואה, וכן המאכלים יש להם חיות מזה שהאדם אוכל אותם ומקבל חיות מהם, מזה יש חיות להמאכלים, אבל כשאוכל יותר מצורכו אין לזה המאכל ממי לקבל חיות, מאחר שאין האדם צריך אליו, והוא דומה כאילו הניחו האדם לתוך כלי שבודאי אינו מקבל חיות משם, ועל כן המאכל מבקש לו חיות להחיות עצמו, ואזי הוא מוציא החיות של האדם ועל ידי זה הוא מזיק להאדם, ומחמת זה נצטרפין עמו אפילו שאר המאכלים ומזיקים לו; עיין שם.
|