|
שאלה: מאת יואב: שלום למורנו ורבנו. שמעתי שיש מקור בדברי חז"ל שלומדים ממנו שאסור לתת צדקה בלילה. היכן נמצא המקור הזה? והאם נוהגים כך הלכה למעשה? תשובה: |
||
 |
||
|
בעזה"י יום א' לסדר כי תבוא י"ב אלול ה'תשע"ג
שלום וברכה אל יואב נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. המקור לזה הוא בירושלמי (פאה פרק ח' הלכה ח') רבי חנינא בר פפא הוי מפליג מצוה בלילה [שהיה מחלק צדקה בלילה]. חד זמן פגע ביה רבהון דרוחיא [פעם פגע בו השר של הרוחות], אמר ליה: לא כך אולפן רבי [לא כך לימדתנו] (דברים י"ט י"ד) "אל תסיג גבול רעך"? [והלילה הוא הגבול של הרוחות והשדים, ולא של בני האדם, ולכן למה אתה נכנס בתחומי?]. אמר ליה [רבי חנינא בר פפא]: ולא כן כתיב (משלי כ"א י"א) "מתן בסתר יכפה אף"? והוה מתכפי מיניה וערק מן קמוי [השד התכופף וברח ממנו]. ומשם המקור לא לתת צדקה בלילה, עם כל זאת רואים שבפירוש אמר רבי חנינא בר פפא את הפסוק "מתן בסתר יכפה אף", שמי שנותן צדקה בסתר הוא כופה את האף של משחית וחימה שהם הקליפות שרוצים להעניש את האדם.
עם כל זאת, כדאי לעיין במה שכתבו ודנו בזה הפוסקים להלכה למעשה:
כתב החיד"א ב'ברכי יוסף' (אורח חיים סימן רל"ה סעיף קטן א') בשם הרב הגאון המקובל מהר"י צמח, שאין ליתן צדקה בלילה, כי הלילה הוא זמן שליטת הדינים, ואין להכנס בגבולם. והאריז"ל היה נותן צדקה לגבאי בתפלת שחרית ובתפלת מנחה, ולא בתפלת ערבית, כי בערבית זמן דין גמור ואינו זמן הראוי לתת צדקה.
וכמו כן, עוד ב'ברכי יוסף' (יורה דעה סימן רמ"ז סעיף קטן ב'), ובשער הכוונות (נ"ב.) כתב שעיקר נתינת הצדקה בשחרית, אבל במנחה שהוא זמן הדינים, אינו כל כך מוכרח ענין נתינת הצדקה עתה כמו בשחרית, ומכל מקום היה נוהג האריז"ל לתת צדקה במנחה, אבל בערבית שהוא זמן דינים קשים לא היה נותן צדקה, עיין שם.
ועיין עוד מה שכתב החיד"א בספרו 'כסא רחמים' על אבות דרבי נתן (פרק ג') במה שאמרו שם בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך – אם נתת פרוטה לעני שחרית, ובא עני אחר ועמד לפניך ערבית, תן לו כי אינך יודע וכו', וכתב על זה החיד"א דלפי מה שאמר רבינו האריז"ל שאין לתת צדקה בלילה שהוא דין גמור, יש לומר דערבית דקאמר הכא לאו דוקא, אלא רצה לומר מבעוד יום, וכמו שכתוב ולערב אל תנח ידך שמתפרש יפה מבעוד יום, עיין שם.
ועיין עוד בספרו שו"ת 'חיים שאל' (חלק ב' סימן כ"ה אות א') ובספרו 'ככר לאדן' (רכ"ז:), ועיין בספרו 'פתח עינים' (פרק קמא דבבא קמא) שכתב כי העידו על האריז"ל שלא נתן צדקה בלילה, וסיום דבריו שם דאינו נכון לעשות כן, אבל אין בזה איסור, והעושה הנה שכרו איתו, עיין שם.
ועיין עוד להגאון הצדיק ממונקאטש בספר 'דברי תורה' (חלק א' סימן קי"ז) שמאריך בזה מאד, וסיים דבריו דכאשר יבוא לפניו עני ומבקש צדקה בלילה וכו', בוודאי לא ימנע מלתת חס ושלום, רק טוב לעשות כמו שנהג מרן הגאון הקדוש בעל 'דברי חיים' מצאנז זי"ע דכשהיה מצטרך ליתן בלילה, היה אומר אז קח לך על הכנסת כלה או לדורון דרשה והוצאות החתונה, או על משקה והוצאות שבת קודש, או על הוצאות הדרך וכיוצא כפי הענין, כדי לאפוקי שלא יהיה סתם צדקה רק בדרך מתנה, ואז אין חשש בלילה, ודלא כאותן הקמצנים אשר לא יחפצו לעשות צדקה, וכשיגיע להם עני בלילה אומרים שמחמירים מליתן צדקה בלילה, וביני לביני ילך העני לדרכו ויפטרו מליתן, ויש בזה כמה לאוין, עיין שם.
הרי שלך לפניך המקור לזה, ומה שכתבו הפוסקים, עם כל זאת צדיקים היו אומרים שכדאי לקבל את כל העונשים אבל לא לבייש עני בכך שלא יתנו לו צדקה עם תירוץ שלא נותנים צדקה בלילה, ועלינו לקיים מה שאמר רבי חנינא בר פפא – ולא כן כתיב (משלי כ"א י"א) "מתן בסתר יכפה אף"? ועל ידי זה התקפל השד וברח, רואים מזה שדייקא על ידי צדקה מכניעים את הקליפות אף ומשחית וחימה. אשרי מי שמוסר את נפשו לתת צדקה לעניים, ועיקר הצדקה הוא לתת לאנשים רעבים וצמאים לאכול ולשתות, שזה בית התבשיל – 'אהל אברהם' שהקמתי ביבנאל, אשרי מי שיש לו חלק בזה, כי זו הצדקה הכי גדולה, כמאמרם ז"ל (בבא בתרא ט) אין בודקין למזונות, היינו בכל דבר יכולים לרמאות בני אדם וכו', אבל אם בא אחד ואומר שהוא רעב וצמא, שמה הוא לא יכול לרמאות אותך, כי מי שבאמת רעב וצמא הוא יאכל וישתה, ומי שלא רעב וצמא הוא לא יאכל ולא ישתה, ולכן אין צדקה יותר גדולה מלתת לאנשים רעבים וצמאים לאכול ולשתות, ולכן תעשה כל מה שביכולתך לעזור לי שאוכל להמשיך עם זה כל השנה.
|
