האם הנאות חומריות מעכבות את האדם מלהתקדם ברוחניות ולהתעלות בעבודת השם?

שאלה:

מאת דוד:

לכבוד קדושת מוהרא"ש שליט"א, שלום ותודה עבור הנתינה לנו ולכל בית ישראל.
האם הנאות חומריות כמו אכילה, שתיה, חיי אישות וכדומה מעכבות את האדם מלהתקדם ברוחניות ולהתעלות בעבודת השם? בברכת התורה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר כי תבוא י"ז אלול ה'תשע"ג

שלום וברכה אל דוד נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

עליך לדעת שאדם צריך להכניס במח מחשבתו רק את אמתת מציאותו יתברך, וזו התכלית שבשביל זה נברא, כמובא בזוהר (זוהר בא מ"ב) בגין דישתמודעין ליה; כל הבריאה נבראה רק כדי להכירו יתברך, ולכן תכניס בדעתך אשר אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, ובמחשבה זו תלך תמיד, וזה יטהר אותך מהכל, כי כשבר ישראל רק חושב ממנו יתברך, על ידי זה נדבק באין סוף ברוך הוא, וניצול מכל רע. אשרי האדם שזוכה להכניס במוח מחשבתו תמיד אשר אין בלעדיו יתברך כלל, ומצייר לפניו איך שהכל לכל הוא אור האין סוף ברוך הוא, והוא נמצא בתוך האור אשר אין עוד תענוג כתענוג הזה.

ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"א) וכנגד התאוות המטרידים את האדם וכו' – באמת אין נמצא שום תאוה כלל. כי אכילה ושתיה הוא הכרח לקיום הגוף, וגם בנים מוכרחים להוליד וכו', וכל זה האדם מוכרח, ואם כן אין שום תאוה כלל, רק שצריכים להתנהג בהם בקדושה ובטהרה. והשכל של האדם יכול לעמוד כנגד כל התאוות, כי הקדוש ברוך הוא יהב חכמתא לחכימין (דניאל ב' כ"א) כי יש לכל אחד חכמה בכח, רק שצריכין להוציאם מכח אל הפועל. ובזה השכל לבד שיש לכל אחד בכח חכמתו דהיינו מה שיש לו מעצם בריאתו, מלבד מה שהשם יתברך מוסיף ליתן חכמה לחכימין, בכח חכמתו לבד יכול גם כן לעמוד כנגד התאוות. ואפילו מי שכבר נמשך אחר תאוות עולם הזה ועבר מה שעבר וכו' וכו', ונפגם שכלו ונתבלבל ונתמעט וכו', אף על פי כן במעט מעט שכל הנשאר, יכול גם כן לעמוד. ואפילו נקודה אחת מן השכל יכולה לעמוד כנגד כל העולם עם התאוות. ובכל מקום שהוא יכולין להיות סמוכין להשם יתברך, כי גם מהשאול תחתיות חס ושלום יכולין להתקרב אליו יתברך ולעובדו יתברך באמת.

וענה ואמר רביז"ל: או שצריכין לזה רחמנות מהשם יתברך, או יגיעות ועבודות, או שצריכין שניהם, שיהיה לו יגיעות גדולות בעבודת השם יתברך, וגם רחמנות מאתו יתברך, קודם שזוכין שיעמדו וישקטו שמרי המח למטה עד שלא ירצה שום דבר בעולם, ויהיה הכל שוה אצלו (משלי ו' כ"ב) "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך", היינו שהכל שוה אצלו, ואין שום חילוק בין העולם הזה ובין הקבר ובין העולם הבא. כי "בהתהלכך תנחה אותך" – התורה, וכן "בשכבך תשמור עליך" – ששם בשכבך בקבר שם גם כן השם יתברך והתורה, וכן "והקיצות" – לעולם הבא וכו', גם שם הקדוש ברוך הוא, כי מאחר שאין לו שום תאוה ורצון כלל לשום דבר רק להשם יתברך ולהתורה, נמצא שהכל שוה אצלו. בין בעולם הזה, בין בקבר, בין בעולם הבא – בכולם הוא דבוק רק בהשם יתברך ובהתורה. כי מי שמקושר בעולם הזה, יש חילוק בין העולם הזה שהוא רחבת ידים ובין הקבר שהוא מקום צר, וכיוצא בזה, אבל מי שנזדכך מוחו ואין לו שום שמרים במח, הכל שוה אצלו.

ולכן אל תבלבל את עצמך משום דבר שבעולם, רק תחדיר במחשבתך את אמתת מציאותו יתברך, ואז תחיה חיים טובים חיים נעימים.

המאחל לך שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה