אמי נפטרה מהמחלה, ועכשיו אבי חולה בה. מה עליי לתקן במעשים שלי?

שאלה:

מאת יאיר יהודה:

לרב הצדיק והאהוב שלום. אני מאחל לך שנה טובה, שנת בריאות והפצת המעיינות חוצה, שנת גאולה שלמה.
אמי נפטרה מהמחלה, וכעת גם אבי חלה בה. אני מבין שיש כאן עבורי מסר מהקדוש-ברוך-הוא, וברור לי שעלי לתקן משהו במעשים שלי, אך איני יודע מה. האם תוכלו להגיד לי מה עליי לתקן? תודה ובשורות טובות.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר נצבים וילך י"ט אלול ה'תשע"ג

שלום וברכה אל יאיר יהודה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

הנה החכם מכל אדם אמר (קהלת א') "דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת", וכתיב (בראשית ג') "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"; שמרמזין לאדם שהעולם הוא עולם עובר, הנה הוא כאן והנה הוא יהיה בקבר, ולכן כל זמן שאדם חי, עליו להכיר את הקדוש ברוך הוא מפרטי הבריאה על ידי קיום מצוות מעשיות דייקא, ועל ידי לימוד תורתו הקדושה שהיא חכמתו יתברך, וזו תכלית הבריאה – שנזכה להכירו, כמובא בזוהר (בא מ"ב) בגין דישתמודעין ליה.

ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא נשא) בשעה שברא הקדוש ברוך הוא, את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים, נמצא שכל זמן שאנחנו חיים בזה העולם עלינו להכיר את הקדוש ברוך הוא, ולדבר אתו ולקיים את מצוותיו הקדושות, וללמוד את תורתו הקדושה שהיא חכמתו יתברך עד שיקרא אותנו חזרה וכו' וכו', כי העולם הזה הוא עולם עובר, ולכן אין זמן לבלות את הזמן היקר עם שטויות והבלים, וכמו שכתב רביז"ל (בשיר שלו) אל תביט על מצהלות הזמן, כי גופך חלוש ודל, הזמן הולך והומה, והגוף אפשר עכשיו בא יומו.

ואמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה צ"ו סימן ב') כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף, דכתיב (תהלים ק"ד) כצל עובר, ואין מקוה, ואין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים; ולכן צריכים לחשוב על תכליתו הנצחית, שיבא היום והשעה והרגע שיצטרך לעזוב את זה העולם, ומי שחושב על זה אזי יש לו כבר הסתכלות אחרת לגמרי על זה העולם העובר, ואינו רץ ומתרוצץ כל היום אחר כסף וכבוד ותאוות וכו' וכו'.

אנשי שלומינו היו אומרים על זה שהתורה הקדושה מספרת לנו (בראשית ה') "ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלושים שנה וימות", וכן ממשיך את כל סדר הדורות – שכל אחד האריך ימים ושנים, זה תשע מאות שנה וזה שמונה מאות וזה שבע מאות שנה וכו' וכו', ואצל כולם כתוב לבסוף 'וימות', מה התורה הקדושה רוצה לרמוז לנו? שאפילו שחיים תשע מאות שנה ושבע מאות שנה, לבסוף – וימות, אדם צריך למות, זאת אומרת שלא לחיות באשליות, כי לבסוף צריכים לעזוב את זה העולם, ועל כן לא כדאי להסתכסך במחלוקת עם אף אחד, ולא לרוץ אחר הבלי העולם הזה, כי הכל הבל ורעות רוח וכו', ולבסוף אדם צריך לעזוב את זה העולם, ולא בחינם שאמר החכם מכל אדם (קהלת א') "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש".

הקדוש ברוך הוא יתן לנו אריכות ימים ושנים טובים בזה העולם, ונזכה לעשות רצונו יתברך, שרק בשביל זה נבראנו בזה העולם.

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה