שאלה:

מאת לאה:

לכבוד הצדיק שלום וברכה.
רבנו הקדוש אמר שמי שפגם בברית – יש לו ספקות באמונה ויש לו קושיות על השם יתברך ועל הצדיקים האמיתיים. אם כן, איך אדם שיש לו עבר של עוונות ופגמים יכול לזכות לאמונת חכמים, הרי מחמת העוונות הוא מלא ספקות וקושיות?
ומדוע הוא עתיד להיענש על כך שאין לו אמונה, הרי הוא לא אשם, כי מרוב הפגמים שפגם הוא בכלל לא מסוגל לקבל את האמונה הקדושה?
אשמח לקבל את תשובת הצדיק, ויהי רצון שהקדוש-ברוך-הוא ישלח לכם רפואה שלימה ובריאות איתנה ותרוו רב נחת דקדושה מכל יוצאי חלציכם.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר נצבים וילך כ' אלול ה'תשע"ג

שלום רב אל לאה תחי'  

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ו) דזה הוא כלל גדול שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק, אם לא שתיקן תחילה אות ברית קודש כראוי, אזי יכול להבין ולתפוס דיבורו של הצדיק, כי כשתיקן אות ברית קודש כראוי, אזי המוחין שלו בשלימות, ויכול להבין דיבורו של הצדיק, כפי התיקון של כל אחד כך הוא השגתו, ומבואר בדברי מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אות ב') אשר אמירת שני הפסוקים של קריאת שמע "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד", "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", הם מסוגלים לבטל על ידם הרהורי ניאוף, עיין שם. ועיקר שני הפסוקים האלו הם גילוי ובירור האמונה בו יתברך, שידעו שהוא יתברך נמצא ואין בלעדיו נמצא, והכל לכל אלקות גמור הוא, ולזה זוכים רק על ידי מוחין נקיים שאין בהם שום עירבוב ופגם בפגמי הברית שהם קלקול המוחין, שאז נצטייר האור אצלו לטובה, ואז יוכל להבין את דברי הצדיק האמת, כי עיקר יסוד כל התורה כולה היא האמונה הקדושה, שהיא מצות קריאת שמע, כמו שכתוב (תהלים קי"ט) "כל מצותיך אמונה", וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (מכות כ"ד) בא חבקוק והעמידן על אחת – "וצדיק באמונתו יחיה", ולכאורה לא שבקת חיי לכל בריה. כי אם כן מה יעשו המון עם שרובם אינם בכלל תיקון הברית בשלימות?

כי זעירין אינון בכל דור שזוכין לתיקון הברית בשלימות, ואם כן זה שלא זכה עדיין לתיקון הברית, אם כן חס ושלום אפס תקוה, כי אינו יכול לקבל שום עצה מהתורה הקדושה, מאחר שהמוחין שלו אינם מתוקנים על ידי פגם הברית שפגם. ואדרבא, לא זכה – נעשה לו סם מות חס ושלום, כי נצטייר אצלו האור בהפוך לפי פגם הכלים של המוחין שלו. ואם כן מה יפעל בעסק התורה? וכן אפילו כשיבוא להצדיק, והצדיק יגלה לו תורה ומוסר, מה יועיל לו? אדרבא, יוכל לקלקל לו יותר חס ושלום מחמת שתפיסת המוחין שלו הם פגומים על ידי פגם הברית, ואזי אינו יכול לתפוס דיבורו של הצדיק, רק אדרבא נצטייר אצלו להיפך, ואם כן נפל פיתא בבירא ומה הועילו חכמים בתקנתן שעוסקין כל ימיהם לתקן נפשות ישראל על ידי התגלות תורתם הקדושה? ובאמת, זו השאלה שאת שואלת, כי רוב בני האדם הם פגומים בברית, ואם כן איך יכול להיות שאי פעם יזכו להבין את דברי הצדיק האמת ותהיה להם אמונת חכמים, ולא יהיו להם שום קושיות על הקדוש ברוך הוא, כי הרי הם פגומים לגמרי וכו' וכו'?

אך באמת יש בענין זה דברים גנוזים הרבה, וכאשר הבננו מפיו הקדוש של רביז"ל שבשביל זה צריך הצדיק האמת לפעמים להלביש תורתו בכמה מיני לבושים וכו' וכו', ומה גם שלפעמים מלביש תורתו בסיפורי מעשיות ושיחות חולין וכו', כמו שאנחנו רואים גדולי מובחרי הצדיקים הדבוקים לגמרי בו יתברך, הם יכולים להוריד את עצמם להכי פגומים שבעולם, הן גברים והן נשים, ומדברים איתם שיחות חולין וכו', שנראות שיחות של מה בכך וכו', אבל הוא מלביש בתוך דיבוריו אור כזה שמטהר את נשמתם עד שלאט לאט גם בהם נכנס אורו יתברך, והם מתחזקים באמונה פשוטה בו יתברך, והם עושים את זה בחכמה עמוקה כזו, עד שכל הפגומים גם כן זוכים אחר כך לבירור וזיכוך האמונה בו יתברך, ומתחזקת אצלם אמונת החכמים.

כי באמת עיקר העצה לכל זה הוא האמונה הקדושה. להאמין בו יתברך בתמימות ובפשיטות גמורה שאין בלעדיו יתברך כלל, שזה סוד שני הפסוקים "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד", "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", כי על ידי אמירת שני הפסוקים האלו זוכין להנצל מהרהורי ניאוף לגמרי, ולטהר ולזכך את מח מחשבתו, ומתחיל לחשוב רק ממנו יתברך.

וצריכים לדעת אשר העיקר הוא האמונה, הן בכלליות התורה, והן בפרטיות בכל דור ודור שצריכין להתקרב להצדיק האמת שבכל דור ודור, העיקר הוא האמונה. שצריך לבטל דעתו לגמרי כאילו אין לו שום דעת עצמו כלל, ויסתכל רק על האמת לאמיתו, וימשוך עצמו רק אל האמת, שהוא סוד האמונה, ולא יטעה את עצמו כלל, ואז בודאי יזכה לקבל עצות קדושות ותיקון גדול מהצדיק האמת ותורתו הקדושה, שמגלה לעם סגולה, אף על פי שלא תיקן בריתו עדיין, ואין המח שלו בשלימות עדיין, והעיקר מה שהוא צריך זה שפגום וכו', שיכיר את מקומו וידע זאת בעצמו, איך המח שלו אינו מתוקן כראוי מחמת פגם הברית שלו כפי מה שיודע בנפשו, ועל כן הוא צריך לבטל דעת עצמו לגמרי.

וכשבא אל הצדיק האמת יטה דעתו רק על האמת לאמיתו, וכן כשעוסק בתורה יבטל בכל פעם הערמימיות שנכנס בתוכו מחמת המח העקום שלו שעיקם מחמת פגם הברית שלו, ויבקש מהשם יתברך שיגלה לו נקודת האמת בכל פעם, שידע תמיד בכל עת איך להתנהג באמת לאמיתו. ואם יבוא על דעתו איזה קושיא על הצדיק, או על התורה, או על השם יתברך, יבטל דעתו לגמרי, ויאמר בלבו: מי אני? ומה דעתי וחכמתי שיהיה קשה לי איזה קושיא על הצדיק הגדול במעלה נוראה מאד שהוא שלם בדעתו? כי הלא אני יודע בעצמי שדעתי עכורה ופגומה מאד על ידי פגם הברית שלא זכיתי עדיין לתקן, ויבטל דעתו לגמרי, ויסמוך עצמו רק על אמונה, וימסור לבו להשם יתברך ולהצדיק האמת ולתורתו הקדושה, שיוליך אותו בדרך האמת כרצונו, ואז יזכה שיאיר לו האמת בכל עת, ויזכה לצייר ולקבל אור תורתו בברכה, אף על פי שלא זכה עדיין לתיקון הברית בשלימות. כי אמונה עולה על הכל, כי על ידי האמונה הוא נכלל בהשם יתברך ובהצדיקים האמיתיים שמאמין בהם, ובתורתם, ואז הם בעצמם מציירים לו האור לברכה, וממשיכין לו אור מתוקן ומציירים את האור לברכה, ואז אין הכלים פגומים שלו יכולים לקלקל האור חס ושלום לציירו בהיפך, כי כבר נצטייר האור למעלה בבחינת ברכה, וזה התיקון שלו.

הכלל – אדם צריך תמיד לדעת שהוא פגום, ויזכור את כל עוונותיו שעשה בעבר, הן האיש והן האשה וכו', והרגע שמכניסים בדעתם דבר זה, ויודעים שהם פגומים, ואוי להם אם ישאלו קושיות וספיקות עליו יתברך או על הצדיקים האמיתיים או על התורה הקדושה, תיכף ומיד יבינו בדעתם: איך יש לנו חוצפה לשאול שאלות באמונה הקדושה, או שיהיו לנו ספיקות בו יתברך, או בצדיק האמת, או בתורה הקדושה, בשעה שאנחנו יודעים שאנחנו פגומים לגמרי? ועל ידי שאדם זוכה להכיר את מקומו ולבטל את שכלו ואת ישותו לגמרי, על ידי זה לבסוף זוכה להגיע לתיקונו.

אקווה שתביני דבר מתוך דבר, שדבר זה שייך לכל אחד ואחד מאתנו, אשר אין אחד שיהיה  נקי לגמרי מחטאים ועוונות, ולכן אם הוא לא רוצה להענש שיפול לנוקבא דתהומא רבה יותר ויותר, עליו להכיר את מקומו, ולהשליך את שכלו המדומה, ולהתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, ובתורה הקדושה, ובצדיקים האמיתיים, ואז יבוא אל מקומו ואל תיקונו.

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה