שאלה:

מאת שימי:

שלום לרב שליט"א.
שמעתי שגם בתוך חסידות ברסלב יש חילוקי דעות לגבי הנסיעה לאומן: יש כאלו שאומרים שצריכים להיות בציון רבנו רק בערב ראש השנה, אבל בראש השנה עצמו – אין עניין להיות שם כלל וכלל. וכן יש כאלו שאומרים שכל מה שרבנו דיבר שצריכים לבוא אליו בראש השנה, זה רק בחיים חיותו, אבל הוא לא התכוון שנמשיך בזה גם לאחר הסתלקותו.
כל הדיבורים האלו מאוד מבלבלים אותי וגורמים לי חלישות הדעת. האם זה נכון?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש זצוק"ל, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר האזינו כ"ו אלול ה'תשע"ג

שלום וברכה אל שימי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אני לא יודע מי מילא לך את הראש עם זבל ולכלוך וכו', כי רביז"ל אמר בפירוש (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"א) שמי שאין לו אמונת חכמים המותרות עולים לו למוחו ומסבבים אותו, וצואה וטינוף נמצאים בראשו, כמאמרם ז"ל (עירובין כא:) הלועג על דברי חכמים – נידון בצואה רותחת, היינו שעשנים סרוחים מסבבים ומקיפים את המוח ומבלבלים אותו.
ולצערינו הרב, חדשים מקרוב באו שהם פשוט לא למדו בכלל בספרי רביז"ל, או שמחפשים חיים קלים וכו', אך 

לנו אין אלא את דברי רביז"ל, ולא איכפת לנו מאף אחד בעולם שאומר אחרת. יש אחד מפורסם בין אנשי שלומינו שהוא פשוט סובל מפחד גבהים וכו', והוא מפחד לטוס וכו' כי הוא סובל על העצבים, והוא מפחד שהמטוס יפול וכו', והוא אשר עושה את הקיבוץ בירושלים פשוט מחמת פחד גבהים וכו', ולצערינו הרב הוא מקרר גם אחרים שלא יסעו על ראש השנה אל רביז"ל באומן. וזה מבפנים, ומכל שכן מבחוץ וכו'… עלינו לדעת מי שיש לו אמונת חכמים ברביז"ל, צריך לבוא בראש השנה לאומן, אלא אם הוא אנוס גדול כגון שאשתו צריכה כבר ללדת וכו', או שצריך לעשות ברית וכו', או פיקוח נפש אחר וכו', אבל כך, אדם צריך לציית את רביז"ל, ולהשליך את שכלו וחכמתו המדומית לגמרי, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קכ"ג)

העיקר והיסוד שהכל תלוי בו – לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול. ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ספרי פרשת שופטים)

'אפילו אומר לך על ימין שמאל ועל שמאל ימין – תציית אותו', ולהשליך מאיתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל, בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור. וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלימות, ואינו מקושר להצדיק; כי העיקר לבטל את שכלו המדומה והבדוי לגמרי, ולציית את הצדיק על כל אשר אומר, ורק זו נקראת התקרבות.

ידוע אצלינו שהרב הקדוש רבי אהרן הרב מברסלב זי"ע, לא היה יכול להיות אצלו בראש השנה האחרונה בשנת תקע"א וכו', (עיין חיי מוהר"ן סימן ת"ו) ענה רביז"ל ואמר אז בקול חזק מעומק הלב: מה אומר לכם, אין דבר גדול מזה! היינו מלהיות אצלו על ראש השנה. ואמר בזו הלשון בקול זיע סגיא: "ווי אזוי זאל איך אייך זאגין, קיין גרעסערס דער פון איז ניט פאר האנין. איי אנדערע גוטע יודין זאגין ניט אזוי, איז נאך אקשיא" [מה אומר לכם, אין דבר גדול מזה! ואם צדיקים אחרים אינם אומרים כך, אז עוד קשיא]. (כלומר הלא בלא זה כבר מקשין עליו קושיות הרבה, ויהיה קשה עוד קושיא זאת גם כן, מה שהקפיד כל כך להיות אצלו על ראש השנה דייקא).

וכתב מוהרנ"ת ז"ל (שם): ומכלל דבריו הקדושים שדיבר אז עמנו למדנו כמה דברים. למדנו עוד הפעם עוצם גודל החיוב להיות אצלו על ראש השנה. כי אף על פי שידענו זאת מכבר, אף על פי כן מריבוי דבריו הקדושים אז בזה, ומתנועותיו הנוראות אז, הבינו עוצם החיוב יותר ויותר, שאי אפשר לבאר זאת בכתב.

וגם אז למדנו שרצונו חזק להיות אצלו באומין על ראש השנה תמיד לאחר הסתלקותו, ושאין דבר גדול מזה.

וגם למדנו כמה צריכין לחזק לשבור המניעות מדבר שבקדושה, בפרט המניעות מלהיות על ראש השנה שצריכים לשברם ביותר ולהיות דייקא על ראש השנה, עד שאפילו אם הוא ז"ל בעצמו מצוה ומסכים לבלי להיות אצלו על ראש השנה, חלילה להסתכל על זה, וצריכין להזהר מאד לבלי לשאול אותו שום שאלה על זה, כי הוא ישיב בודאי לבלי להיות אצלו, ואף על פי כן בנקודת האמת לאמיתו צריכין להיות דייקא [וכן הוא נוהג לדורות].

וענין זה נוגע למה שאמרו חכמינו הקדושים (מכות י:) 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו', כמו שפרש רש"י והוא מדברי חכמינו הקדושים על הפסוק (במדבר כ"ב) "לך עם האנשים", וכן בשלוח מרגלים שהוכרח משה רבינו בעצמו לשלחם, אף על פי שבאמת רצונו לא היה כלל בזה. וענין זה ראינו מרביז"ל כמה פעמים, בפרט בענין ראש השנה שהיו אנשים שהיו להם מניעות מלהיות אצלו על ראש השנה, ושאלו אותו בעצמו, והשיב להם שלא יהיו על ראש השנה. והתחילו להתעקש: הלא שמענו מכם גודל האזהרה להיות אצלכם על ראש השנה? ועשה עצמו כמקפיד עליהם וגער בהם שלא ידברו יותר, וכן עשו ולא באו על ראש השנה. ואף על פי כן אנחנו זכינו להיות רגילים לעמוד לפניו, ושמענו והבננו ברמז ובפירוש שפנימיות רצונו אינו נוחה בזה כלל, רק הוא מוכרח לומר להם כך מחמת ששואלים אותו על זה. ויש בזה הרבה לספר [כמובא (שיחות הר"ן רי"ד) כשאדם שואל להצדיק אם לעשות דבר שיש בו מסירות נפש בשביל השם יתברך, הוא ראוי לו להשיב ולצוות עליו שלא לעשות. ואף על פי כן השואל אין צריך לקיים דבריו. ואמר אז רביז"ל: כל מה שהצדיק מצוה לעשות – צריך לקיים, רק כשמצווה שלא ליסע על ראש השנה אצלו, זה אין צריך לקיים וכו', עיין שם].

וכן הוא נוהג לדורות שכששואלין להרב והמנהיג על דבר שיש בו כעין מסירת נפש, צריך להשיב לאו, אף על פי שבאמת לאמיתו רצונו שימסור נפשו וישבור כל המניעות. על כן מי שרוצה להתקרב ולשבור המניעות באמת לאמיתו, צריך להזהר מאד לבלי לשאול אותו בזה כלל, עיין שם בחיי מוהר"ן כל זאת באריכות.

הקדוש ברוך הוא יעזור שנזכה ללמוד את ספרי רביז"ל בהתמדה רבה, כי בפירוש גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצ"ב) אשר פניו שכלו ונשמתו נמצאים בתוך ספרו, ולכן אין לנו אלא את דברי רביז"ל, ולא אכפת אותנו משום בריה שבעולם שאומרת אחרת, ואת זה צריכים לפרסם לכולם, עד שנזכה לראות במו עינינו בגאולה השלימה ובבנין בית המקדש.

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה