אני מכהן כמשגיח בישיבה, ומידי פעם אני אומר לפני הבחורים שיחת מוסר. על מה הכי חשוב לדבר איתם?

שאלה:

מאת מרדכי:
לכבוד מוהרא"ש שליט"א. אני מכהן כמשגיח בישיבה, ומידי פעם אני צריך לומר לפני הבחורים שיחת מוסר. על איזה נקודות הכי חשוב לדבר עם בחורי הישיבה?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' ה' תשרי בין כסה לעשור ה'תשע"ד

שלום וברכה אל מרדכי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

הדבר הראשון שצריכים להכניס בתלמידים זו מדת השמחה, כי כשיש שמחה אזי יש בכיתה אוירה של רגיעה, ואסור להכניס אימה יתירה בתלמידים, ובפרט בדור הזה שהערב רב אורבים על כל נשמה ונשמה להוציא אותה מהיהדות (היה לא תהיה) ולהרחיקה מהתורה הקדושה, ולכן צריכים ללכת עם כל תלמיד רק בדרך אהבה, ולהחדיר בו שמחה עצומה, ודבר איתו הרבה מקיום מצוות מעשיות בשמחה עצומה, שרביז"ל אמר (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלקיו, ואצלו יתברך שרויה רק השמחה, כמו שכתוב (דברי הימים א' ט"ז) "עוז וחדוה במקומו".

הדבר השני שצריכים להחדיר בתלמידים – הלכה למעשה, שעל זה הקפיד רביז"ל יותר מהכל, ואמר (שיחות הר"ן סימן כ"ט) שכל בר ישראל מחוייב ללמוד בכל יום הלכה, לדעת את הדרך ילכו בה, ואמר החכם מכל אדם (משלי כ"ב ו') "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה", ורביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י"ב) כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו, יוכל ליפול בטעותים ומכשולות רבים, ולבוא לידי רעות גדולות, חס ושלום. ויש שקלקלו הרבה, כגון הרשעים הגדולים מאד המפורסמים, שהטעו את העולם, והכל היה על ידי חכמתם ושכלם. ועיקר היהדות הוא רק לילך בתמימות ובפשיטות, בלי שום חכמות, ולהסתכל בכל דבר שעושה, שיהיה שם השם יתברך, ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו, רק אם יש בזה כבוד השם יתברך יעשה, ואם לאו לאו, ואזי בודאי לא יכשל לעולם.

ואיך יודעים מה הוא השם יתברך? אלא מובא בזוהר (אחרי מות ע"ג.) קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא. ולכן בכל דבר צריכים לראות שיהיה על פי ההלכה, שזה בעצמו הקדוש ברוך הוא, כי הלכ"ה ראשי תיבות (תהילים צ"ח ד') ה'ריעו ל'הוי"ה כ'ל ה'ארץ, כי כשאדם לומד הלכה, מתגלה לו שכל פרטי הבריאה – דומם צומח חי מדבר, הם לבוש לגבי האין סוף ברוך הוא, כי יש בכל פרט ופרט הלכות, ולכן לא בחינם שאמרו חכמינו הקדושים (מגילה כח:) כל השונה הלכות – מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר (חבקוק ג' ו') "הליכות עולם לו", אל תקרי הליכות אלא הלכות.

 הדבר השלישי – צריכים להחדיר בתלמידים אמונה פשוטה בו יתברך בלי שום חכמות והשכלות כלל, ורביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ד) שיש קושיות שבאים מחלל הפנוי ששם אין שום תירוץ כלל, ואמר מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות ברכת השחר הלכה ג' אות ל"ו) שרביז"ל בגודל עמקות חכמתו העולה על הכל, אינו מיישב שום קושיא, רק בגודל חכמתו גילה לנו תורות נפלאות עמוקות ורחבות וכו', וגילה לנו בהם גילויים נפלאים, והסביר לנו על ידם שקושיות כאלו אי אפשר ליישב בשום אופן שבעולם, רק לסמוך על אמונה פשוטה בו יתברך, והכניס בנו דעת להבין שאי אפשר ליישב אלו הקושיות כלל, כי הוא בגודל עוצם השגתו גילה לנו מאין ומהיכן נמשכין אלו הקושיות, שנמשכין ממקום גבוה כזה שאי אפשר ליישבן בזה העולם בזה הגוף בשום אופן שבעולם וכו', ואם בעל שכל אמת אתה, תראה ותבין ותשכיל מן מוצא דבר מה מאד עמקו מחשבותיו והשגותיו האמתיות של רביז"ל, שהוא השיג האמת שאי אפשר ליישב אלו הקושיות כלל, רק בחכמתו העמוקה והשגתו העצומה גילה לנו בדרך שכל נפלא ונורא מאד שאי אפשר לנו ליישב כלל לבל נהרס לעלות אל השם לרצות לחקור בזה חס ושלום, כי אי אפשר ליישבם כלל, רק לסמוך על אמונה לבד שהוא יסוד הכל. אבל כל מי שרוצה ליישב איזה קושיא מאלו הקושיות של המחקרים אפילו כשרוצה ליישבם על פי דרכי הקבלה, אינו עולה בידו שום תירוץ כלל. ואזי יכול לגרום מכשול יותר חס ושלום להמעיין שירצה שיתיישב אצלו הדבר. ובאמת עדיין אינו מיושב כלל ובקל יכולין לסתור התירוץ והדרא קושיא לדוכתה ביתר עוז, על כן אין צריכין להתחיל ליישב קושיות כאלו, כי גבהו מדעתנו, וכמו שכתוב (ישעיה נ"ה) "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם"; ולכן אצל רביז"ל היה העיקר אמונה פשוטה בו יתברך, בלי שום חכמות והשכלות כלל, ומי שהולך בדרך אמונה חי חיים טובים ונעימים, ואף פעם לא כדאי להכנס בשום קושיות וספיקות שזה רק מבלבל את האדם לגמרי, עד שיוצאים מהדת רחמנא ליצלן על ידי זה.

 הדבר הרביעי – להכניס בהם את סדר-דרך-הלימוד של רביז"ל, שאמר (שיחות הר"ן סימן ע"ו): בענין הלימוד תורה שצריכים ללמוד הרבה מאד בכל יום, טוב ללמוד במהירות ולבלי לדקדק הרבה בלימודו, רק ללמוד בפשיטות בזריזות, ולבלי לבלבל דעתו הרבה בשעת לימודו מענין לענין, רק יראה להבין הדבר בפשיטות במקומו. ואם לפעמים אינו יכול להבין דבר אחד, אל יעמוד הרבה שם ויניח אותו הענין וילמוד יותר להלן. ועל פי הרוב ידע אחר כך ממילא מה שלא היה מבין בתחילה כשילמד כסדר בזריזות להלן יותר.

ואמר: שאין צריכין בלימוד רק האמירה לבד, לומר הדברים כסדר, וממילא יבין. ולא יבלבל דעתו בתחילת לימודו שירצה להבין תיכף ומחמת זה יקשה לו הרבה תיכף ולא יבין כלל, רק יכניס מוחו בהלימוד ויאמר כסדר בזריזות וממילא יבין. ואם לא יבין תיכף – יבין אחר כך. ואם ישארו איזה דברים שאף על פי כן לא יוכל לעמוד על כונתו, מה בכך? כי מעלת ריבוי הלימוד עולה על הכל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה י"ט) לגמור והדר לסבור ואף על גב דלא ידע מה קאמר, שנאמר (תהלים קי"ט כ') "גרסה נפשי לתאבה", כי על ידי ריבוי הלימוד שילמוד במהירות ויזכה ללמוד הרבה, על ידי זה יזכה לעבור כמה פעמים אלו הספרים שלומד, לגומרם ולחזור להתחיל ולגומרם פעם אחר פעם. ועל ידי זה ממילא יבין בפעם השני והשלישי כל מה שלא היה מבין בתחילה, כל מה שאפשר להבין ולעמוד על דבריהם, ובאופן כזה יכולים ללמוד הרבה תנ"ך, ששה סדרי משנה, בבלי ירושלמי תוספתא, רמב"ם טור ושולחן ערוך וכו' וכו', וזה מכניס חשק לתלמידים ללמוד.

הדבר החמישי – שאף פעם לא יתערבו בשום פוליטיקה של שקר, הכל הבל ורעות רוח, וחבל מאד מאד שבחורים יתערבו במה שקורה בעולם, כי אמרו חכמינו הקדושים (ברכות ח.) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד; וזה דבר הכרחי מאד מאד בדור הזה להרחיק את הנוער מכל מיני עיסקי פוליטיקה ומפלגות וכו', שרק גורמים פירודים בין נשמות ישראל, כי זה נקרא 'מפלגה' על שם פלג פלג שמפלגים את העם על ידי זה וכו' וכו', ולמה צריכים בחורים צעירים להתערב בדברים כאלו?

אשרי מי שמחדיר בתלמידים אמונה פשוטה בו יתברך וקיום מצוות מעשיות בתמימות ופשיטות גמורה, ולהיות רק בשמחה עצומה, ולתקן את המדות, אשר בשביל זה נתן לנו רביז"ל מתנה את 'ספר המדות', ואמר שהספר הזה עשה אותו ליהודי, וכן להחדיר בהם התמדה בלימוד התורה הקדושה אשר אין ערוך אליה.

המאחל לך חתימה טובה