למרות כל מה שאני עושה כדי להינצל מתאוות ניאוף – היא רק מתגברת

שאלה:

מאת דוד:
שלום רב. יש לי רצון עז להתחזק ולהתגבר על תאוות הניאוף, ולכן אני מתמיד בשיעורים כסדרן ובהתבודדות, ובכל יום אני בוכה להשם יתברך במשך שעה שלימה שיעזור לי, אך התאווה רק גוברת, וזה מאוד מייאש אותי.
מדוע התאווה מתגברת במקום להיחלש? והאם באמת אפשר לצאת מהתאווה הזאת? בתודה מראש ויישר כח גדול על הכל.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' ו' תשרי בין כסה לעשור ה'תשע"ד

שלום וברכה אל דוד נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ו) שתאוות ניאוף זו התאווה הכללית של כל השבעים אומות, וזה בוער באדם מאד מאד, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ע"ב) שעיקר היצר הרע של תאוות ניאוף בא מהדמים, שבוערים בו דמיו, ועל ידי זה נעכר ומתבלבל המח לגמרי, ובפרט כשמכניס בדעתו הרהורי זנות וניאוף, זה מבעיר בו את היצר הרע כתנור בוער, ואמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין מה.) אין יצר הרע שולט אלא במי שעיניו רואות; ואמר החכם "אין חוצץ בפני התאוה כעצימת העינים", ואמר "אין לך אבר באברי האדם שיגרום לו מכשול כמו העינים".

ולכן מי שרוצה לקרר ולבטל את תאוות ניאוף מעצמו, צריך הדבר הראשון לשמור על העינים שלו, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ירושלמי ברכות פרק א' הלכה ה') ליבא ועינא תרי סרסורי דחטאה, אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבית לי ליבא ועינא, אנא ידע דאת לי. כי צריכים מאד מאד לשמור על העינים לא להסתכל בראיות אסורות שזה משגע את האדם לגמרי, כמו שכתוב (דברים כ"ח ל"ד) "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה", כי מי שלא שומר על העינים שלו נעשה משוגע ממש פשוטו כמשמעו, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ו) שרוב המשוגעים משתגעים רק מחמת תאוות ניאוף, ובפרט היום כשיש כלי משחית שנקרא מחשב המחובר לאינטרנט, ששם יכולים לראות את כל הזבל והזוהמא שבעולם, לא בחינם שבוער בו היצר הרע כתנור בוער, ולכן הדבר הראשון – אדם צריך לשמור מאד מאד על עיניו, ולא להסתכל על כל אשה פרוצה שעוברת על הרחוב, ואם יהיה חזק בזה על ידי זה לא יבער בו יצרו.

הדבר השני שצריכים – למסור את נפשו להיות בשמחה, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קס"ט) כשאדם תמיד שש ושמח, הקדוש ברוך הוא בעצמו שומר אותו שלא יכשל בפגם הברית, כי הקליפה שמכשילה את האדם בפגם הברית נקראת על שם יללה, כי היא מכניסה באדם עצבות ומרירות ודכאון, וזה מה שסוחב את האדם לעשות שטויות, ונכשל בעבירות חמורות בפגם הברית – הוצאת זרע לבטלה, ואם אדם היה תמיד שש ושמח, לא היה היצר הרע של ניאוף בוער בו בכלל, כי הכל תלוי רק בשמחה. ולכן עליך למסור את נפשך להיות רק בשמחה עצומה, ואל תחשוב שזה כל כך קל להיות בשמחה, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) שטבע האדם שנסחב אחר העצבות והמרירות והדכאון מחמת פגעי ומקרי הזמן, ולכן מוכרחים למסור את נפשו להיות רק בשמחה, ואם אדם בשמחה, אז לא חסר לו שום דבר, כי על ידי שמחה יכולים להוליך את מח מחשבתו כפי שהוא רוצה, כי בשמח"ה אותיות מחשב"ה, כי כשאדם שש ושמח, על ידי זה הוא יכול להוליך את מח מחשבתו כמו שהוא רוצה, ואם אדם שומר על מח מחשבתו ורק חושב ממנו יתברך, על ידי זה מתרחקת ממנו קליפת תאוות ניאוף שעיקרה מחמת הרהורים רעים, כי כשאדם מכניס במח מחשבתו כל מיני הרהורים רעים ומחשבות מגונות וכו', זה מה שמענה אותו לגמרי, ומכניס בו יאוש ודכאון עד שבא לידי פגם הברית הוצאת זרע לבטלה.

ולכן צריכים את שני הדברים כדי להנצל מפגם הברית – קודם לשמור על עיניו לא להסתכל בזוהמת שיקוץ תיעוב וניאוף וכו', והדבר השני – רק להיות בשמחה ולשמוח מאד מאד עם נקודת יהדותו.

ועל כולם אדם צריך להרבות בדיבורים ולדבר אל הקדוש ברוך הוא, כדי שיזדככו דמיו, כי על ידי שאדם מדבר הרבה בתורה ובתפלה, אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ע"ה) הוא מזכך את הדמים שלו, כי עיקר כל התאוות באות רק על ידי דמים שלא עבד בהם את הקדוש ברוך הוא, שמשם באים כל התאוות והמדות רעות וגם המחלוקת והמלחמות שרוצה רק לנצח. ולכן הרגל את עצמך לדבר הקדוש ברוך הוא בתמימות ובפשיטות גמורה כאשר ידבר איש אל רעהו, ותבקש ממנו יתברך שיחוס וירחם עליך שתהיה נקי מתאווה זו לגמרי.

המאחל לך חתימה טובה