שאלה: מאת אריה: לכבוד הרב הצדיק, שלום וברכה. תשובה: |
||
בעזה"י יום ה' בין כסה לעשור ח' תשרי ה'תשע"ד
שלום וברכה אל אריה נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אתה צריך לדעת שיסוד היסודות אצל רביז"ל הוא להיות בשמחה – לשמוח עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בו מנקודת יהדותו, ושלא עשני גוי כגויי הארצות, זו התכלית הכי גדולה שאדם צריך להגיע אליה בזה העולם – רק להיות בשמחה עם קיום מצוות מעשיות, וכך אמר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלקיו, ואצלו יתברך שרויה רק השמחה, כמו שכתוב (דברי הימים א' ט"ז) "עוז וחדוה במקומו", ותהלה לאל יש לכל בר ישראל במה לשמוח, כי כל אחד מלא מצוות כרימון, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון; ואמרו חכמינו הקדושים (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר: אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יו – קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו – תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך", וכן הוא אומר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם". ולכן צריך כל בר ישראל רק להיות בשמחה כל היום כולו עם הנקודות טובות שיש בו, ותיכף ומיד כשאדם שש ושמח עמו יתברך, על ידי זה נזדככים דעתו ולבו ומתחיל לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו בתמימות ובפשיטות גמורה בלי שום חכמות והשכלות כלל, ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות), שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות. ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע. ואמר: אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר: איי איי פראסטיק. גם אמר: שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק, שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו', ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו. אתה צריך לדעת שלא בפעם אחת יכולים להכנס אל הקדושה, כמו שכתוב (שמות כ"ג ל') "מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ", וכתיב (דברים ז' כ"ב) "ונשל הוי"ה אלקיך את הגוים האל מפניך מעט מעט לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה", ולכן צריכים הרבה סבלנות עד שזוכים להכלל בו יתברך. זכור גם זכור מה שכתוב בזוהר (משפטים צ"ד:) תא חזי, בר נש כד אתיליד יהבין ליה נפשא מסיטרא דבעירא מסיטרא דדכיו, מסיטרא דאלין דאתקרון אופני הקודש. זכה יתיר – יהבין ליה רוחא מסיטרא דחיות הקודש, זכה יתיר – יהבין ליה נשמתא מסיטרא דכרסייא, ותלת אלין אינון, אמה עבד ושפחה דברתא דמלכא. זכה יתיר – יהבין ליה נפשא באורח אצילות, מסיטרא דבת יחידה, ואתקריאת איהי בת מלך, זכה יתיר – יהבין ליה רוחא דאצילות מסיטרא דעמודא דאמצעיתא, ואקרי בן לקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (דברים י"ד א') "בנים אתם להוי"ה אלקיכם". זכה יתיר – יהבין ליה נשמתא מסיטרא דאבא ואמא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב' ז') "ויפח באפיו נשמת חיים", מאי חיים? אלא אינון י"ה, דעלייהו אתמר (תהלים ק"נ ו') "כל הנשמה תהלל י"ה", ואשתלים ביה יהו"ה. זכה יתיר – יהבין ליה יהו"ה בשלימו דאתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דאיהו אד"ם באורח אצילות דעילא, ואתקרי בדיוקנא דמאריה, ועליה אתמר (בראשית א' כ"ח) "ורדו בדגת הים" וגו', והאי איהו שולטנותיה בכל רקיעין, ובכל אופנים ושרפים וחיוון, ובכל חיילין ותוקפין דלעילא ותתא וכו'.
אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם כלל, אלא מצד אחד הוא מתחזק בכל מיני התחזקויות להיות רק בשמחה עם הנקודות הטובות שיש בו, ומצד שני הוא מרבה בתפלה ובתחנונים אליו יתברך שיזכה להתעלות בעליה אחר עליה.
|