מדוע רבי נחמן הפליג כל-כך במעלת מידת השמחה? האם זה חשוב עד כדי כך?

שאלה:

מאת ידידיה:

מדוע רבי נחמן הפליג כל-כך במעלת מידת השמחה? האם זה חשוב עד כדי כך?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' בין כסה לעשור ח' תשרי ה'תשע"ד

שלום וברכה אל ידידיה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, כי כל החולאות הבאים על האדם כולם באים רק מחמת קלקול השמחה, ולכן צריכים למסור את נפשו בשביל להיות תמיד בשמחה, וחכמינו הקדושים אמרו (תנחומא שמיני) לפי שאין השמחה ממתנת לאדם, לא כל מי ששמח היום – שמח למחר, ולא כל מי שמיצר היום – מיצר למחר, לפי שאין השמחה ממתנת לאדם.

ולכן יעזור הקדוש ברוך הוא שתמיד תהיה השמחה מצויה אצלך, כי אין טוב מזה, ועל ידי שמחה מתרחב הלב ויכולים אחר כך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולספר לפניו יתברך את כל אשר עם לבבו בתמימות ובפשיטות גמורה, כי מה שאין האדם מתחזק לדבר אל הקדוש ברוך הוא, הוא מפני שנופלים על לבו עצבות ומרירות ודכאון, אבל תיכף ומיד כשמכריח את עצמו להיות בשמחה, אזי נפתח לבו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ותיכף ומיד כשאדם מדבר אל הקדוש ברוך הוא, על ידי זה יורדות ממנו כל הקושיות והספיקות והבלבולים והעקמומיות שמסבבים את לבו בכפירות ואפיקורסות וכו'.

ואמר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה, בידוע שלבו שלם עם אלקיו, ואצלו יתברך שרויה רק השמחה, כמו שכתוב (דברי הימים א' ט"ז) "עוז וחדוה במקומו", ומובא בזוהר (תצוה קפ"ד:) תא חזי עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר [בוא וראה, העולם הזה עומד לקבל תמיד] והוא אקרי אבן טבא [והוא נקראת אבן טובה, כמו אבן מושכת שנקראת מגנט], ועלמא עלאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהו קיימא [והעולם הבא לא נותן אלא כמו שמכינים את עצמו מלמטה]. אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא [אם נמצאים תמיד בפנים שמחות מלמטה], כדין הכי נהרין ליה מעילא [כך מאירים לו מלמעלה אור וזיו וחיות ודביקות וכו'], ואי איהו קיימא בעציבו [אבל אם אדם עומד בעצבות ובמרה שחורה], יהבין ליה דינא בקבליה [אזי ממשיך על עצמו דינים]. כגוונא דא (תהלים ק' ב') "עבדו את הוי"ה בשמחה", חדוה דבר נש משיך לגביה חדוה אחרא עלאה [השמחה של אדם בזה העולם, ממששיכה עליו שמחה מהעולם הבא], הכי נמי האי עלמא תתאה, כגוונא דאיהי אתערת הכי אמשיך מלעילא [כך הוא העולם הזה, כפי שאדם מתנהג בזה העולם – כך ממשיך על עצמו מעולם הבא]. ולכן כשאדם רק בשמחה ומכריח את עצמו עם כל הכוחות להיות בשמחה, על ידי זה הוא ממשיך על עצמו שמחה מהעולמות העליונים, ולכן אל תהיה בטלן, ואף שאני יודע שעובר עליך מה שעובר, צרות ויסורים מרירות ומכאובים, תשתדל להיות בשמחה עם כל הכוחות, ואז תראה שכל מזלך יתהפך לטובה. הלוואי שתכניס את הדיבורים האלו בלבך.

וכבר כתב הרמב"ם (פרק ח' מהלכות לולב הלכה ט"ו) השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר (דברים כ"ח) "תחת אשר לא עבדת את הוי"ה אלהיך בשמחה ובטוב לבב", וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה, ועל זה הזהיר שלמה ואמר (משלי כ"ה) "אל תתהדר לפני מלך". וכל המשפיל עצמו ומיקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר (שמואל ב' ו') "ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני", ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני השם, שנאמר (שמואל ב' ו') "והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני הוי"ה".

ולכן אשרי האדם שהוא תמיד שש ושמח, ועל ידי זה ימחול לו הקדוש ברוך הוא על כל עוונותיו, וכן לא יהיו לו יותר עוונות, כמו שכתוב (תהילים ק"ד) "אנכי אשמח בהוי"ה יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם".

הקדוש ברוך הוא ימשיך עליך תמיד שמחה ותהיה שש ושמח עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בך, ועל ידי זה תהיה הכי מאושר בחייך.

המאחל לך חתימה טובה