מאז שבננו נפטר, אחיו הקטן כועס מאוד ולא מוכן לעשות שום דבר שקשור לדת. כיצד עליי להתנהג איתו?

שאלה:

מאת אסתר:

לכבוד הרב הצדיק שלום וברכה.
מאז שאיבדנו את בננו הבכור בן העשרים וחמש יש לנו תוהו ובוהו בבית. בתקופה שהבן היה חולה קיבלנו על עצמנו בבית הרבה קבלות לרפואתו, ואני, האמא, התחזקתי מאוד, ועדיין אני מתקרבת להשם בכל יום עוד ועוד. גם בעלי ממשיך ללכת לבית הכנסת בכל יום ומניח תפילין, ואנו מקיימים אחת לשבוע שיעור תורה לעילוי נשמת הבן.
בגלל האכזבה של כל בני הבית, יש להם כעס רב, והם לא רוצים לשמור שבת ולהתקדם מבחינה רוחנית. יש לנו הרבה עימותים בבית על הרקע הדתי, כי אני מתחזקת מאוד וזה די מפריע לבני הבית ומעורר מתיחות רבה. מה שהכי כואב לי זה הבן השני: כיום הוא בן עשרים וחמש, ואני מרגישה שאני קצת מאבדת אותו, כי הוא כועס עלי שאני נמצאת עכשיו בעולם אחר, הוא מאוד מתנגד לדרך שלי והוא עושה דברים מאוד קשים – הוא לא צם ביום כיפור כדי 'להחזיר לי' שאני בחרתי בדרך זו.
ההתמודדות בבית עם אובדן הבן מאוד קשה לכולנו, ואין דרך אחרת להתמודד עם הצער והכאב אלא רק בדרך שבחרתי, והיא להידבק בהשם. אני מתפללת ומתחננת בדמעות להשם בכל יום שהוא יפתח להם את הלב וייתן להם יראת שמים טהורה, ואני מבקשת את עצת הרב: מה עוד עליי לעשות כאמא כדי שבני ביתי ירצו להתקרב להשם?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' מחרת יום הכיפורים שם השם [י'] ה'תשע"ד

שלום רב אל אסתר תחי' 

לנכון קבלתי את מכתבך.

צריכים לדעת שיש דברים שאנחנו לא מבינים והם למעלה מהשגותינו ודעתינו לגמרי וכו' וכו', יש נשמות שבאו לזה העולם רק לתקופת זמן ולא יותר וכו', הן מצד הגלגול וכו', והן מצד התיקון וכו', כל נשמה זה ענין אחר לגמרי וכו', ואין לנו שום מושג בזה, ולכן אסור להרהר אחר המקום ברוך הוא יתברך שמו, כי סוף כל סוף אנחנו חוזרים גם כן אליו יתברך, לא יועיל שום דבר, כמו שכתוב (בראשית ג' י"ט) "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", ואדם צריך לעזוב את זה העולם מקודם או אחר כך. ואמר רביז"ל בשעה שנפטרו ילדיו וכו', הלא גם אני ילך אחריהם וכו', ולמה לי להתבלבל וכו', וכתב מוהרנ"ת ז"ל (שיחות הר"ן סימן קי"ח) שמעתי בשם רביז"ל שאמר בלשון תימה: על השם יתברך קשה קושיות הרבה מאד. מה טוב ונעים להאיש הזה שזוכה לדעת שלם, שיושב לו ורואה ויודע שאינו קשה שום קושיא כלל, והכל נכון וישר כי ישרים דרכי השם. וכן אנכי שמעתי פעם אחד שאמר: "על השם יתברך קשה קושיות" וכו'? וכונתו היה כמתלוצץ מזה, שקשה לקצת בני העולם קושיות הרבה וגדולות על השם יתברך חס ושלום, אבל באמת בוודאי אסור להרהר אחרי דרכיו יתברך, כי בודאי צדיק הוי"ה בכל דרכיו וכו', רק שאי אפשר לשכל אנושי להבין דרכיו והנהגתו את העולם בשום אופן.

ולכן אני מאד מאד מבקש אותך – ראי להתחזק ביתר שאת וביתר עוז, וששום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, ותראי את ובעלך להתחזק יחד יותר ויותר להתקרב אל הקדוש ברוך הוא, ולקיים מצוות מעשיות דייקא, ומה טוב ומה נעים באם תוכלו לבדוק את מזוזות ביתכם, שזה דבר גדול מאד, כי כשיש מזוזות כשרות בבית אין מה לפחד כלל, כי כך מובא בתיקוני זוהר (תיקון י') על הפסוק (דברים ו' ט') "וכתבתם על מזזות ביתך", מזוזת כתיב – זז מות [היינו המילה "מזוזת" היא שתי תיבות – זז מות, כי בבית שיש מזוזה שמה לא יקרה מות, ולכן צריכים להזהר מאד מאד לבדוק את המזוזות של הבית].

בענין הבן – הוא עדיין צעיר וכואב לו מאד הכאב, ולכן לא כדאי להכנס איתו בויכוחים בענין הדת, רק להמשיך לקרב אותו, וסוף כל סוף אחר הרע יבוא הטוב שכבר יהיו שמחות בתוך הבית שלכם, ונשמע ונתבשר בשורות משמחות תמיד.

המאחל לך חג שמח