שמעתי בשמכם כמה וכמה דברים, וברצוני לשאול האם זה נכון

שאלה:

מאת נתן:

שלום לרב הגאון רבי אליעזר שלמה שיק שליט"א.
שמעתי בשמכם כמה וכמה דברים, וברצוני לשאול אם זה נכון שאמרתם אותם. חשוב לי מאוד לציין שאני שואל בתום לב, ובלי שום כוונת קנטור, פשוט כדי לברר אם זה נכון.
א. אומרים שהתרתם למלמדים שלא לצום בצומות דרבנן חוץ מתשעה באב, כי זה מפריע להם בעבודת הקודש עם התלמידים. האם יש מקור להיתר זה?
ב. האם למלמד שאינו צם מותר לאכול בפני התלמידים?
ג. מדוע כאשר אתם מעוררים את אנשיכם להתפלל שחרית במניין אתם אומרים שאפשר להתפלל עד חצות היום, הרי בחצות היום ודאי עבר וחלף זמן קריאת שמע של שחרית?
ד. ומדוע בערבית אתם כן מקפידים על זמן קריאת שמע?
ה. האם זה נכון שאתם מלמדים את אנשיכם להנהיג את הבית ברחבות ולקנות בשפע את כל ההצטרכות אפילו כשהפרנסה מצומצמת?
ו. האם מותר לאדם להניח בבית הכנסת קופת צדקה שכתוב עליה 'פדיון כפרות' ולקחת את הכסף לעצמו?
ז. אני יודע שאתם מאוד מקפידים שתלמידיכם ילכו בלבוש חסידי, ואני לא מצליח להבין למה זה כל-כך חשוב, כי אותי חינכו שהחיצוניות לא קובעת כלום.
אודה לכם מאוד אם תענו לי על כל השאלות, ואני מדגיש שוב כי אינני בא בקושיות סתמיות כדי לקנטר חס וחלילה, כי מי אני ומה חיי, אני שואל כי תורה היא וללמוד אני צריך. בברכת רפואה שלימה וחג שמח.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' מחרת יום הכיפורים שם השם [י'] ה'תשע"ד

שלום וברכה אל נתן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

טוב מאד שאתה שואל את השאלות האלו, כי אין עוד טוב כהתרת הספיקות.

א. אני אף פעם לא התרתי למלמדים לא לצום את הד' צומות מדרבנן, כי אין דבר כזה להקל נגד הלכה מפורשת בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקמ"ט סעיף א') חייבים להתענות בתשעה באב ובשבעה עשר בתמוז ובג' בתשרי ובעשרה בטבת מפני דברים הרעים שאירעו בהם; ואיך יכולים להתיר דבר שהשולחן ערוך אומר בפירוש "חייבים", וידוע מהגר"א זי"ע שאמר איפה שחז"ל היו פוסקים ומביאים הלשון "חייב" – זה עד מסירות נפש, ולכן איך אומרים שהתרתי דבר כזה למלמדים? הן אמת, מובא מהאחרונים שנשים פטורות מלהתענות בתעניות האלו מפני שירדה חולשה בעולם, ולכן הנשים פטורות מלהתענות, אבל גברים מחוייבים להתענות, אלא אם כן הוא חלש מאד, או חולה וכו' וכו', ויכול להיות שהיה מלמד ששאל אותי, והיות שהוא לא הרגיש טוב והיה חולה, התרתי לו בדיעבד.

ב. אפילו שאחד צריך לאכול מפני חולשתו או מפני שהוא חולה וכו', מובן לכל בר דעת שזה צריך להיות רק בצנעא ולא בפרהסיא בשום פנים ואופן, ומכל שכן מלמד – איך יכול להתיר לעצמו לאכול לפני התלמידים? האם זה חינוך? ובפרט לפני בחורי בר-מצוה שכן צמים, האם הם צריכים לראות איך שהמלמד שלהם אוכל? היעלה על הדעת שאני התרתי דבר כזה?

ג. בוודאי עיקר השלימות של התפלה הוא להתפלל כותיקין, אשר אין למעלה מזה, אבל מי שלא יכול – עליו להתפלל מה שיותר מוקדם, כדי לא לעבור זמן קריאת שמע, וזמן תפלה. זמן קריאת שמע זה עד השעה תשע, וזמן תפלה לכתחילה זה עד השעה עשר, ומהשעה עשר עד השעה שתים עשרה, זה כבר בדיעבד, ואחר שתים עשרה – כבר עבר זמן תפלה, וזה ברור.

ומה שאני מעורר יום יום לבוא להתפלל במנין, אני מעורר שאנשים מזלזלים בתפלה בציבור, כי הם חושבים שזה חומרא, וכן יש אנשים שעוברים עליהם משברים וגלים וכו', ומרוב יאוש ודכאון קשה להם לקום וכו' וכו', אזי אני מעורר אותם שעל כל פנים יבואו להתפלל את התפלות במנין, אשר אין למעלה מזה, והם אנשים שלא מזלזלים בתפלה, אלא הם קשי יום שבורים ורצוצים וכו' וכו', שאמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא ט"ז:) שאין אדם נתפס בשעת צערו; ולכן אסור לדון את אף אחד לכף חוב, כי מה אתה יודע מה שעובר עליו, אבל אני צריך לעורר יום יום על תפלה בציבור.

ד. בענין תפלת ערבית בארץ ישראל, בוודאי צריכים לחכות לכל הפחות חצי שעה אחר השקיעה, כי לפני זה אין זה הזמן לקריאת שמע של ערבית בשום פנים ואופן, ואי אפשר לסמוך שיותר מאוחר יחזור ויקרא קריאת שמע, כי המציאות מראה שלא יקרא אחר כך קריאת שמע, ונמצא שעבר על מצות עשה של קריאת שמע יום אחר יום.

ה. בענין קניות אוכל וכו', אני תמיד אומר שחכמינו הקדושים אמרו (ביצה ט"ו:) אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל – בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע; שעל צרכי שבת אומר הקדוש ברוך הוא תלוו ואני ישלם, ולכן אני נותן עצה לכל העניים – תקנו בשפע על צרכי שבת, כדי שישאר גם על ששת ימי החול, והקדוש ברוך הוא יזמין לאדם כסף לשלם את זה, כי מה שקונים על שבת יש בטוחות שהקדוש ברוך הוא יזמין לו את הכסף לשלם. (ולא חס ושלום לקנות בהקפה ובהלוואה ולא לשלם, שעל זה נאמר (תהילים ל"ז כ"א) "לוה רשע ולא ישלם").

ו. נוהגים בערב יום הכיפורים לשים קערות לצדקה עבור הוצאות תלמוד תורה ובתי כנסיות ובתי מדרשות וכוללים וישיבות ומקוואות וכו' וכו', שזו צדקה לרבים, אבל לא ליחיד, כי אוי ואבוי למי שצריך להנות מכספי הכפרות של העוונות של אחרים וכו'.

ז. בענין לבוש חסידי וכו', ידוע שהלבוש של האדם מונע אותו מהרבה דברים רעים, כי אחד עם לבוש חסידי לא ילך למקומות המטונפים, ולכן אשרי מי שמקפיד על הלבוש שלו, וזו לא חומרא, אלא שמירה שלא יכנס במקומות המזוהמים וכו' וכו'.

כשאדם הולך לפני מלך בשר ודם, או אפילו לפני נשיא או שר וכו', הוא מתלבש בחליפה ובדרך ארץ, והוא אף פעם לא ילך עם חולצה קרועה וכו', או מקומטת וכו', או מלוכלכת וכו', כי בוודאי יזרקו אותו משם, ועוד יקבל את העונש, על אחת כמה וכמה שאסור לבוא לבית הכנסת להתפלל ככה, כי בזה הוא מראה שאין לו שום יראת שמים וכו', וזו קלות דעת גדולה מאד וכו', ובשום ישיבה לא תראה בחורי ישיבה מתפללים את התפלות הקבועות שחרית מנחה וערבית סתם ככה בחולצה בלי חליפה וכובע עליון, זה בא מקלות דעת בלי שום קבלת עול. ולכן מי שיש לו יראת שמים באמת, הוא יבוא להתפלל בבית הכנסת עם חליפה וכובע וכו', ואף שקודם התפלה ואחר התפלה מוריד את החליפה – זה לא נורא, אבל על כל פנים בעת התפלה מצד יראת שמים וכבוד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, צריכים ללכת עם חליפה.

טוב מאד ששאלת את השאלות האלו, כי זה נצרך מאד מאד לכל אחד, ותשואת חן לך על האיחולים בדבר רפואה שלימה, וכל המברך מתברך מפי אל עליון.

המאחל לך חג שמח