|
שאלה: מאת דוד יוסף: תשובה: |
||
 |
||
|
בעזה"י יום ב' מחרת יום הכיפורים שם השם [ה'] ה'תשע"ד שלום וברכה אל דוד יוסף נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, כי כל החולאות הבאים על האדם כולם באים רק מחמת קלקול השמחה, ולכן צריכים למסור את נפשו בשביל להיות תמיד בשמחה; היינו רביז"ל לא נותן לנו עצה "תהיה בשמחה", אלא הוא אומר שזו מצוה גדולה להיות תמיד בשמחה, והשמחה זה כלליות הקדושה, כי אצלו יתברך נאמר (דברי הימים א' ט"ז) "עוז וחדוה במקומו", כי כשנתגלה עצם גילוי עצמות אלקותו יתברך, שם שורש השמחה. ולכן כשבר ישראל בשמחה, ובפרט כשמקיים מצוה בשמחה, אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ה') הוא נכנס בתוך שמחת הקדוש ברוך הוא, ונכלל בו יתברך, כי המצוות הם חלק ממנו יתברך, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה – בידוע שלבו שלם עם אלקיו, נמצא שכל המצוות שאדם עושה צריכות להיות רק עם שמחה, ובזה הוא מגלה שאין בלבו אלא אחד, שהוא אחדותו יתברך, מה שאין כן, הסטרא אחרא והקליפות שנבראו מחמת עוונותיו של אדם, מזה נמשך עליו תמיד עצבות ומרירות ודכאון, ולכן צריך כל בר ישראל לעשות כל מיני פעולות שבעולם רק להיות בשמחה, ותמיד לדבר משמחה, והשמחה תביא אותו להתדבק אל האין סוף ברוך הוא, עד שיאיר עליו מלך הכבוד בעצמו. ואל תחשוב שזה קל להגיע אל שמחה, כי על זה צריכים להתייגע ולהתפלל הרבה הרבה שיזכה להגיע לשמחה, כי שמחה היא המדריגה הכי עליונה שבר ישראל צריך להגיע אליה, כי אדם צריך תמיד להחדיר בעצמו אשר אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכל אלקות גמור הוא, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, ואי אפשר להגיע אל זה אלא על ידי שמחה, כי גם הנביאים ששרתה עליהם רוח טהרה רוח נבואה שהרגישו על עצמם תמיד רוח אלקית, היו לפניהם תוף ונבל וכינור, כמו שכתוב (שמואל א' י' ה') "ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם נבל ותוף וחליל וכינור והמה מתנבאים", כי אי אפשר להגיע לשלימות הדביקות ביטול אל האין סוף ברוך הוא, אלא על ידי תוקף השמחה. וזה לעומת זה, הס"מ ונוקבא דיליה הם המחטיאים את האדם בפגם הברית, שמזה נופלים על האדם תמיד עצבות ומרירות ודכאון, עד שמכלים את האדם לגמרי, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפ"ט) צריך להזהר מאד מעצבות ועצלות, כי עיקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות, בבחינת (ישעיה ס"ה) "ונחש עפר לחמו", עפר היא בחינת עצבות ועצלות שהם באים מיסוד העפר; ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רי"ד) שהקליפה המחטאת את האדם בפגם הברית נקראת על שם יללה, שמכניסה באדם מרירות ועצבות, ומשם בא שאדם תמיד עצוב וממורמר ומדוכא מחמת שלא תיקן את חטאות נעוריו שהוציא זרעו לבטלה כשהיה צעיר וכו'. ולכן תיקן רביז"ל את ה'תיקון הכללי' שהוא כלול מהעשרה מיני נגינה שמרפאים את הבת מלכה שהיא נשמות ישראל (עיין סיפורי מעשיות מעשה י"ג מיום ו'), ולכן ההכרח להכריח את עצמו להיות בשמחה עם כל הכוחות, וככל שיהיה יותר בשמחה – על ידי זה הוא זוכה לדבק את עצמו באין סוף ברוך הוא, וחכמינו הקדושים אמרו (תנחומא שמיני) לפי שאין השמחה ממתנת לאדם, לא כל מי ששמח היום שמח למחר, ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר, לפי שאין השמחה ממתנת לאדם; ולכן אתה מוכרח לעשות כל מיני פעולות שבעולם להיות רק בשמחה, ולהתפלל הרבה אליו יתברך שתזכה להגיע לשמחה, ומי יתן שתאמר תמיד את התפלה הזו, ואז באמת תבוא לשמחה, ותתרפא מכל מיני מרירות ועצבות ודכאון שנופלים עליך: רבונו של עולם! זכיני להיות בשמחה תמיד, ואזכה להרגיש את השמחה ברמ"ח איברי ובשס"ה גידי, עד שהשמחה תגיע לרגלי, שאזכה לרקוד בכל יום מרוב שמחה על גודל החסד שעשית עמדי, שנבראתי מזרע ישראל, ואני יכול לקיים את מצוותיך. אנא רחם עלי והרחק ממני את העצבות והעצלות, וזכיני לדבר בכל יום עם אחרים משמחה, ואזכה לשמח את אחרים, ועל ידי זה גם אני אזכה לשמוח, ובזכות השמחה אזכה להכלל בך לגמרי, עד שלא אראה לפני עיני רק את אמתת מציאותו יתברך, איך שאתה מחיה ומהווה ומקיים את כל הבריאה כולה, וזכיני לאמונה ברורה ומזוככת שאזכה לדעת בידיעה ברורה שאתה נמצא ואין בלעדיך נמצא, ועל ידי זה תמחול לי על כל עוונותי, ואזכה להכלל בך מעתה ועד עולם, אמן סלה. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
|
