באיזה סידור מופיע נוסח התפילה הנכון והמדויק ביותר?

שאלה:

מאת אליהו:

שלום לצדיק הקדוש!
ראיתי שכתבתם בספר 'אשר בנחל' שהסידור
'חמדת ישראל' הוא מדויק מאוד, ומצד שני בסידור עם הפירוש שלכם 'עת רצון' מופיע נוסח
אחר, ושמעתי שאמרתם שזהו הנוסח שרבנו ז"ל היה מתפלל בו. האם תוכלו לעשות סדר בדברים
למען נדע מהו הנוסח העיקרי?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר תולדות כ"ד חשוון ה'תשע"ד

שלום וברכה אל אליהו נ"י 

לנכון קבלתי את מכתבך.

בעניני נוסח התפלה ידוע שיש הרבה נוסחאות וכו', כל אחד כפי שקיבל מרבו וכו', ובאמת בין נוסחא לנוסחא אין שינויים כל כך גדולים למי שמסתכל באמת – זה מחסיר כמה תיבות, זה מוסיף כמה תיבות וכו' וכו', ולכן כל אחד שיתפלל כפי הנוסח שקיבל מאבותיו ורבותיו.

הנוסח שבסידור "חמדת ישראל" זה מדויק על פי מה שבירר הרב הקדוש ממונקאטש זי"ע בעל "מנחת אלעזר", אבל יש עוד נוסחאות כגון נוסח חב"ד כפי שתיקן הבעל התניא זי"ע, ועוד נוסחאות מכמה חסידויות וכו', והנוסח של סידור "עת רצון" זה הנוסח של רביז"ל, שידוע שאין הרבה שינויים, כי בפירוש אמר רביז"ל שהוא לא מתערב בנוסחאות התפלה, אלא שכל אחד יתפלל כפי הנוסח שקיבל מאבותיו, רק בברכת ישתבח הקפיד רביז"ל שלא לומר "מלך יחיד אל חי עולמים", אלא "מלך יחיד חי עולמים", שצריך להיות מעין הפתיחה שהוא ברכת "ברוך שאמר", ששם גם כן לא כתוב 'אל', ועוד כמה שינויים בשמונה עשרה ברכות.

ולכן לא כדאי להתבלבל מכל זה, אלא העיקר להתפלל בתוך הסידור דייקא, ולקשר את מח מחשבתו אל דיבורי התפלה, שזה עיקר שלימות כוונות התפלה שיכוון פירוש המילות, ועל זה צריכים כוחות גדולים מאד, כי מחמת רוב עוונותיו מח מחשבתו מבוהל ומבולבל וכו' וכו', והמח מחשבה חושב מה שחושב וכו', והפה מדבר וכו', ולכן צריכים כוחות עצומים לקשר את מח מחשבתו אל הדיבור, שזה נקרא תפלה בכח – שצריכים כוחות עצומים לקשר את מח מחשבתו אל הדיבור, וזה עיקר שלימות התפלה שאדם מכוון למה שהוא אומר, ועל ידי זה נדבק באין סוף ברוך הוא, בסוד (דברים י' כ"א) "הוא תהלתך והוא אלקיך".

וידוע מה שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל') שכל המחשבות זרות באים באמצע התפלה, לבלבל לו את כל התפלה, כי באמת שלימות התפלה שאדם יקשר את המח מחשבה אל מה שהוא מדבר, ורק זה נקרא "תפלה בכח", כי צריכים כוחות עצומים לקשר את המחשבה אל הדיבור, כי כל המחשבות זרות הן הן העבירות שלו, וכמו שכתב מוהרנ"ת ז"ל (חיי מוהר"ן סימן תק"צ) פעם אחת היה קובל איש אחד לפני רביז"ל איך שקשה לו מאד להתפלל, כי המחשבות זרות מבלבלין אותו מאד, והשיב לו רביז"ל: מקבלין זאת לכפרת עוון, "נעמט מען דאס אהן פאר א כפרת עוון", וחייך קצת. וקצת היה נראה כונתו בזה, כי הלא באמת אלו המחשבות הם בעצמם עוונות, ועל כן חייך קצת. אך אף על פי כן בוודאי כל דבריו אמת וצדק, כי על כל פנים בזה שאין מהרהר אחריו יתברך חס ושלום, ויודע שבוודאי השם יתברך רוצה לקרבו ולקבל תפלתו, רק שעוונותיו גרמו לו כל אלו המחשבות הבאין לבלבלו, ויש לו צער מזה ובורח מהם בכל כוחו, יכול להיות בוודאי שזה בעצמו נחשב לו לכפרת עוון, עד שאם היה זוכה להתנהג בזה בתמימות ובאמת כראוי, כבר היו עוונותיו נמחלין על ידי זה בעצמו, ואז ממילא היו מסתלקין ממנו כל המחשבות זרות, וכעין שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות י"ב:) העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עוונותיו.

הרי שלך לפניך, שכל אלו המחשבות זרות שבאות לאדם באמצע התפלה, הן שחרית, הן מנחה והן ערבית, אלו החטאים שלו, כי מכל חטא ועוון שאדם חוטא נגדו יתברך, בורא קליפות ומשחיתים והם המסבבים אותו, ומהם נמשכות כל המחשבות זרות בעת התפלות הקבועות שאדם מתפלל שחרית מנחה וערבית, עד שיכולה לעבור כל התפלה ולא יכוון שום דבר, רק המח מחשבה חושב בדבר אחד, והדיבור אומר וטוחן את תיבות התפלה וכו', וזה מציאות שיש אצל כל אחד, והוא כל כך שקוע בעניניו ובמחשבותיו עד שלא שם לב שהוא בכלל לא מכוון אל מה שהוא אומר, עם כל זאת צריכים למסור את נפשו פשוטו כמשמעו לקשר את המחשבה לדיבור, וצריכים על זה כוחות עצומים, כי מרוב עוונותיו הוא מסובב עם קליפות ומשחיתים שהם עוונותיו, שנעשו כמו עננים שמכסים את עיני השכל וכו'.

ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קכ"ב) לענין המחשבות זרות שבתפלה: וכבר ידוע שכל מחשבה ומחשבה היא קומה שלימה, ואמר: כשהאדם עומד ומתפלל כסדר ואינו משגיח על המחשבות זרות, ועל ידי זה הוא מנצח אותם ומעבירם ממנו, כי אין צריכין להסתכל עליהם כלל, רק לילך כסדר בתפלתו ולבלי להביט לאחוריו כלל, ועל ידי זה ממילא יסתלקו ממנו, ובין כך בדרך הילוכו בתפלתו הוא מפיל אותם, לזה חותך יד, ולזה חותך רגל, וכיוצא בזה בשאר האיברים.

פירוש: כמו למשל בענין מלחמה, כשצריך לילך ולעבור בין הרבה רוצחים ואורבים, וכשהוא גיבור ועובר ביניהם, אזי בדרך הילוכו הוא מפיל אותם, כי לזה חותך יד בדרך הילוכו ומפילו, ולזה חותך רגל וכו' וכו', וכיוצא בזה כן הוא ממש בענין התפלה, שכשמתפללין כסדר התפלה, ואין משגיחין על המחשבות זרות, ודוחין אותם ומפילם, אזי בדרך הילוכו בתפלתו הוא חותך לזה יד ולזה רגל וכו', כי כל מחשבה זרה הוא קליפה, והיא קומה שלימה, וכשמתגבר להתפלל כסדר ולבלי להסתכל עליהם, אזי הורג אותם או חותך מהם איברים איברים.

אדם צריך רק לומר את תיבות התפלה, ולקשר את המחשבה לדיבור, ועל ידי זה דייקא אם יתמיד בזה לקשור את המחשבה אל הדיבור, ולא יסתכל על המחשבות הזרות הבאות אליו, על ידי זה הוא מבטל אותם לגמרי, וזה שייך בין בתפלה – לחשוב מה הוא מתפלל, ובין בתורה – לחשוב מה הוא לומד, כי גם אז באים אליו מחשבות זרות שהן הן הקליפות שברא מחמת עוונותיו.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים