שאלה: מאת אברהם: שלום וכל טוב לכבוד הרב הצדיק שליט"א. תשובה: | ||
 | ||
בעזה"י יום א' לסדר ויצא א' דראש חודש כסליו ה'תשע"ד שלום וברכה אל אברהם נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. מוהרנ"ת ז"ל כתב (שיחות הר"ן סימן רמ"ד) שמעתי מאחד מחשובי אנשים איש כשר וירא שמים ועובד את השם באמת, שאמר לו רביז"ל, שיש בני אדם עובדי השם, שאין השם יתברך מראה להם מה שפעלו כל ימי חייהם, רק אחר מותם בעולם הבא, אז יראו מה שפעלו. והבנתי שרביז"ל אמר לו דבר זה לענין התחזקות לבל יפול בדעתו מה שכבר עסק בעבודת השם, ועדיין אינו רואה בעצמו שום פעולה, כי יש שאינו יכול לראות כל ימי חייו מה שפעל כי אם לאחר כך, עיין שם. והאריך בזה (ליקוטי הלכות ברכת השחר הלכה ה' אות מ"ב) שמפרש את הפסוק (ויקרא כ"ב ז') "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים", שמרמז על ביאת שמשו ביומו האחרון בעת פטירתו, שהוא בחינת ביאת השמש של כל ימי חייו, שיש שעיקר גמר טהרתו יזכה רק אחר ביאת שמשו לגמרי, וכעין שאמרו חכמינו הקדושים (יומא פרק ו) שיש כמה וכמה שאף על פי שעשו תשובה והיה להם יסורים, עדיין תשובה ויום כפור ויסורין תולין עד יום המיתה שמכפר. ועל כן כל מי שהוא בבחינה זאת, אם יפול חס ושלום בדעתו מחמת זה שעובר עליו מה שעובר וכו', לא יזכה גם אחר יום המיתה, שהוא אחר ביאת שמשו, לאכול מן הקדשים, כי בודאי הטמא לגמרי ולא טבל עדיין אין מועיל לו הערב שמש, רק זה שהתייגע כל ימיו בכל מה שעבר עליו והתחזק ברצון חזק בכל יום אליו יתברך וכו', וטבל במקוה והתחיל בכל יום להטהר עצמו וכו', אף על פי שלא עלתה בידו להטהר בשלימות, אף על פי כן לית רעותא טבא דאתאביד, מכל שכן דיבור טוב ומעשה טוב, עד שיזכה שיושלם טהרתו אחר ביאת שמשו ביומו האחרון, בסוד "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים", שהוא חלקו הטוב לעולם הבא שיזכה אליו תיכף אחר ביאת שמשו ולא יצטרך להתגלגל ולסבול מה שצריך לסבול מי שלא הכין את עצמו כלל בימי חייו, כי אז ביום האחרון מתקבצים כל מה שחטף טוב בזה העולם בכל יום ויום וכל רצון ורצון טוב שהיה לו בכל יום ויום כל ימי חייו, ורק זה הוא תקוותו והשארתו לנצח. ואז ידע ויבין כל אחד ואחד החילוק שבין מי שהשתדל ורדף אחר התכלית ברצונות חזקים בכל יום אף על פי שלא זכה אליו בשלימות ובין מי שלא השתדל כלל. וכמו שכתוב (מלאכי ג) "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו", שיהיה חילוק אפלו בין מי ששנה פרקו מאה פעמים למי ששנה פרקו מאה פעמים ואחד (חגיגה ט), מכל שכן וכל שכן בין המשתדל לאינו משתדל. והעיקר כפי התקרבותו לצדיקי אמת הנכללים בזקנים דקדושה העוסקים להעלות כל הנופלים והרחוקים מאד מאד ממקומם שהם לרצון עליון, אשרי שיאחז בהם, עיין שם. ולכן ראה לחזק את עצמך ביתר שאת וביתר עוז, ושום דבר לא יוכל להפיל אותך, ואף שמר ומרור לך מאד, דע לך שכל היגיעות והטרחות שייגעת וטרחת כל השנים שאתה מקורב אל רביז"ל לא הלכו לריק וכו', ולכן ראה להמשיך ביתר שאת וביתר עוז, ואל תסתכל על שום דבר שבעולם שמחליש את דעתך, כי זה הס"מ שרוצה לשבור אותך ולייאש אותך כאילו כבר אין לך תקוה וכו' וכו', מאחר שאתה לא רואה שום דבר וכו' וכו', אתה צריך להבין שיכול מאד להיות שאתה מאותן הנשמות שלא מגלים להם בחיים חיותם מה שפעלו כל זמן שהיו חיים בזה העולם.
מסופר שהרב הקדוש רבי אברהם מקאליסק זי"ע שהיה גר בסוף ימיו בעיר טבריה הלך פעם לבית הכנסת להתפלל ועל הדרך הוא רואה זקן בגיל שמונים שבוכה מאד, ושאל לו הצדיק סיבת בכייתו. וענה לו: אני רוצה למות! ונתן הצדיק צעקה עליו: הוי שוטה שכמותך! האם לא כדאי לחיות עוד יום כדי להלביש תפילין?! היינו כדאי לחיות שבעים שמונים שנה כדי להניח פעם אחת תפילין, ומכל שכן כשבר ישראל זוכה בכל יום לקיים כל כך הרבה מצוות, ראוי לו לשמוח מאד מאד, ולא להתייאש מהחיים שלו, ובאמת אמרו חכמינו הקדושים (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון. ומכל שכן וכל שכן שיש לנו בכל יום ויום מאה מצוות כמאמרם ז"ל (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר: אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום – קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו – תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו, הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך", וכן הוא אומר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם". על אחת כמה וכמה איך צריכים לרקוד בכל יום מהזכות הגדולה הזו שיש לנו בכל יום כל כך הרבה מצוות, וראוי לנו לשיר בכל יום "אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו".
|
