אני שואפת להיות צדיקה ולתקן את המידות. עם איזו מידה אני צריכה להתחיל?

שאלה:

מאת אפרת:

לכבוד הצדיק, שלום וברכה!
יש לי רצונות טובים ואני שואפת להיות צדיקה, אך כמובן שיש גם ירידות וצריכים התחזקות, ולכן אני משתדלת להיות בשמחה ולחזק עצמי לפי עצותיו של רבינו ז״ל. אני יודעת ומבינה שאי אפשר להפוך להיות מושלמת ביום אחד על אף רצוני העז, וזו עבודה מתמשכת של כל החיים.
הבעיה היא, שיש הרבה מידות לתקן ואיני יודעת במה להתחיל, וגם אם אתחיל לעבוד על מידה אחת – עדיין אכשל במידות אחרות, וזה כמו לעשות טוב ורע ביחד ולפסוח על שני הסעיפים. המחשבות האלו מחלישות אותי וגורמות לי בלבול.
על איזו מידה כדאי לי להתחיל לעבוד? אודה לכם מאוד על תשובה וחיזוק, והשם יברך אתכם בכל טוב, בריאות איתנה ואריכות ימים ושנים טובות אמן ואמן.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר ויצא ב' כסליו ה'תשע"ד

שלום רב אל אפרת תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ב) שאדם צריך להרגיל את עצמו להתבודד להקדוש ברוך הוא ולבקש קודם על מדה אחת, וכשיתקן את המדה הזו יבקש על מדה שניה, וכן ילך ממדה למדה לתקן את כל המדות שלו, ואם כבר תיקן את כל המדות עדיין נשארו אצלו הישות והגיאות, שמזה קשה מאד מאד להתפטר.

ואם כן, נשאלה השאלה באיזו מדה רעה צריכים להתחיל לתקן ולצאת ממנה? 

ואם כבר מתקנים מדה רעה אחת, איזו מדה רעה שניה צריכים לתקן? והרי זה יקח כל החיים ופן ואולי שיזכה פעם לתקן את המדות רעות שלו, ואם כן על מה צריכים לבקש? אלא לדעתי צריכים לעבוד רק על מדה אחת – להיות בשמחה, כי כשבר ישראל שש ושמח עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בו, אז ממילא יתפרדו ממנו כל פועלי און, ומתבטלות ממנו כל המדות רעות. ואל תחשבי שלהגיע לשמחה זה קל, כי כל כך קשה לאדם להגיע למידת השמחה יותר מכל העבודות הכי קשות, קל יותר לצום וכו', ולסגף את עצמו עם סיגופים קשים ומרים וכו', העיקר לא להיות בשמחה, ולכן על שמחה צריכים מסירות נפש גדולה, ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא שמיני)

לפי שאין השמחה ממתנת לאדם, לא כל מי ששמח היום – שמח למחר, ולא כל מי שמיצר היום – מיצר למחר, לפי שאין השמחה ממתנת לאדם.

ולכן אם תהיי בשמחה אזי כל החיים שלך ילכו כבר בצורה אחרת לגמרי, כי תזכי לישוב הדעת, כמו שאמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י') מה שבני אדם רחוקים מהקדוש ברוך הוא, זה מחמת חסרון ישוב הדעת. ולמה אין ישוב הדעת? כי חסר מהשמחה. ולכן תמסרי את נפשך להיות בשמחה, ואז תזכי לגדלות המוחין וכבר לא יחסר לך שום דבר, וממילא יתבטלו ממך כל המדות רעות, ותזכי להמשיך על עצמך את כל המדות טובות, כי השמחה היא הגאולה, כי אצלו יתברך נאמר (דברי הימים א' ט"ז) "עוז וחדוה במקומו", ואמרו בזוהר (תצוה קפ"ד:) תא חזי עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר [בוא וראה, העולם הזה עומד לקבל תמיד], והוא אקרי אבן טבא [והוא נקרא 'אבן טוב' כמו אבן מושכת שנקרא מגנט], ועלמא עלאה לא יהיב ליה אלא כגוונא דאיהו קיימא, [והעולם הבא לא נותן אלא כמו שמכינים את עצמו מלמטה]. אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא, [אם נמצאים תמיד בפנים שמחים מלמטה], כדין הכי נהרין ליה מעילא [כך מאירים לו מלמעלה אור וזיו וחיות ודביקות וכו'], ואי איהו קיימא בעציבו [אבל אם אדם עומד בעצבות ובמרה שחורה] יהבין ליה דינא בקבליה [אזי ממשיך על עצמו דינים]. כגוונא דא (תהלים ק' ב') "עבדו את הוי"ה בשמחה", חדוה דבר נש משיך לגביה חדוה אחרא עלאה [השמחה של האדם בזה העולם, ממשכת עליו שמחה מעולם הבא], הכי נמי האי עלמא תתאה, כגוונא דאיהי אתערת הכי אמשיך מלעילא [כך הוא העולם הזה – כפי שאדם מתנהג בזה העולם, כך ממשיך על עצמו מהעולם הבא]. ולכן כשאדם רק בשמחה ומכריח את עצמו כל הכוחות להיות בשמחה, על ידי זה הוא ממשיך על עצמו שמחה מהעולמות העליונים.

ולכן אל תהיי בטלנית, תעבדי רק על נקודת השמחה, תמיד תהיי שמחה ועליזה, ואף שאני יודע שעובר עליך מה שעובר צרות ויסורים מרירות ומכאובים וכו' וכו', וקשה לך מאד מאד לבוא אל מדת השמחה, עם כל זאת תשתדלי להיות רק בשמחה עם כל הכוחות, ואז תראי שכל מזלך יתהפך לטובה. 

הלוואי שתכניסי את הדיבורים האלו בלבך ואז תהיי צדיקה גדולה מאד, וכך אמר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א')

כשאדם עושה מצוה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלקיו.

הקדוש ברוך הוא ישמח את לבך תמיד, ותזכי להרגיש את אמתת מציאותו יתברך, ותהיי רגילה לדבר אליו כאשר ידבר איש אל רעהו, ולספר לפניו יתברך את כל מה שעובר עליך, וזה יעזור לך להגיע לכל טוב אמיתי ונצחי.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים