יש לי בעיות בביטחון העצמי, ואני מעוניין ללכת למכון שעוסק ב'אימון תת-הכרתי'. מה דעתכם בעניין?

שאלה:

מאת גולן:
למוהרא"ש שלום. קודם כל, ברצוני לומר תודה על כל החיזוק הרב שאני מקבל מדבריכם.
יש לי בעיות בביטחון העצמי, ואני מעוניין ללכת למכון שעוסק ב'אימון תת-הכרתי' לצורך טיפול בבעיות נפשיות והתמכרויות. הבנתי שיש באימון בין שמונים לתשעים אחוזי הצלחה, ושהוא אמור להימשך בין פגישה אחת לחמש-עשרה פגישות. הטיפולים לא כרוכים בשימוש בכימיקלים כלשהם, בכאבים או בתופעות לוואי, והם יכולים לעלות בין אלף ושמונה מאות ש"ח ל-ששת אלפים ש"ח.
חשוב לציין שהתייעצתי עם הפסיכיאטר שלי, והוא אמר לי שלא כדאי ללכת לשם, אך אני שוקל ללכת לשם למרות זאת. מה דעתכם בעניין? אשמח לתשובה בהקדם.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר ויצא ג' כסליו ה'תשע"ד

שלום וברכה אל גולן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו'. והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל, כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך, ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאד. דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך, וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאד, וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפלה מזה בעצמו. ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפילו לדבר, ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו.

אתה לא יכול לתאר ולשער את גודל המעלה שאדם זוכה לדבר עמו יתברך, שזה בונה את האישיות שלו, ואת הבטחון העצמי שלו, ואז הוא כבר לא צריך ללכת אל שום מקום, כי יש לו את הקדוש ברוך הוא, והוא שומע תפלת כל פה, ועל ידי שאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, הוא בונה את האמונה שלו בו יתברך, וככל שמדבר עמו יתברך על ידי זה נבנית לו האמונה יותר ויותר, וכשיש לו אמונה יש לו הכל, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ה') שיש סובלי חלאים שעיקר הסבל שלהם הוא רק מחמת חסרון אמונה, ובפרט סבל עצבים והסבל שאדם לא מאמין בעצמו וירד לו הבטחון העצמי וכו', זה בא לו מחמת חסרון אמונה, כי המאמין האמיתי שמאמין שאין בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, והוא יתברך מנהיג את עולמו בחסד וברחמים בצדק ובמשפט, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (חולין ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין מלמעלה; שאדם לא מקבל מכה קטנה באצבע קטנה אם לא מכריזין על זה קודם מלמעלה, האדם הזה הוא תמיד שמח, ובונה לעצמו את הבטחון העצמי, ולא מפחד משום דבר.

רק חזק ואמץ מאד להיות בשמחה, ותשמח אחרים, אשר אין מצוה יותר גדולה מזו, ואצלו יתברך מאד מאד חשוב כשבר ישראל שמח, ויותר חשוב כשמשמח את אחרים, ולכן תעשה כל מה שביכולתך תמיד לשמח את אחרים, וכך תהיה לך גם כן שמחה, ואצלו יתברך שורה רק השמחה, כמו שכתוב (דברי הימים א' ט"ז כ"ז) "הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו", אשרי מי ששמח בעצמו, ואשרי ואשרי מי שמשמח אחרים, ושכרו הרבה מאד בשמים.

 הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים