מה עדיף: להתפלל במהירות עם הציבור או להתפלל במתינות בקצב שלי?

שאלה:

מאת עובדיה:

שלום לכבוד הרב!
למדתי במשנה ברורה: "טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה", והיות שאני מתפלל בכוונה, התפילה שלי אורכת זמן רב ואני לא מצליח להספיק את הקצב של הציבור.
כיצד עליי לנהוג: האם להתפלל במהירות, אפילו שזה פוגע בכוונה, כדי להספיק להתחיל יחד עם הציבור את תפילת העמידה, או שעדיף שאתפלל לפי הקצב שלי לאט לאט, אך אז אאלץ לדלג על קטעים בתפילה כדי להספיק להתפלל עם הציבור את תפילת העמידה?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר וישלח י"ב כסליו ה'תשע"ד

שלום וברכה אל עובדיה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אדם צריך להרגיל את עצמו ללכת בדרכו ולהתפלל לאט לאט, ולקשר את המחשבה אל הדיבור שלו, ולא יבלבל את עצמו משום דבר שבעולם, וכל אחד ואחד צריך לחשוב מעצמו, היינו בשעה שמתפלל שתמיד יזכור אשר שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והוא מדבר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ואסור לו להתבלבל משום בריה שבעולם. בוודאי אם יכולים להתפלל ביחד עם החזן (היינו הבעל תפלה שמתפלל גם כן לאט) מה טוב ומה נעים, כי זה עיקר שלימות התפלה להתפלל בציבור דייקא, ולכן אסור לשלוח שיהיה שליח ציבור אחד שמדלג על התיבות, ונתקיים אצלו (אסתר ג' ט"ו) "הרצים יצאו דחופים", שכבר צעקו על זה הרבה צדיקים שמי שממהר בתפלתו שלא ירד לפני התיבה ויתפלל לפני הציבור, כי אם הוא ממהר למה צריכים כל המנין לסבול? אבל עם כל זאת כשיש אחד שהוא מתפלל לאט ומקשר את מחשבתו לדיבורו, אזי שיקיים מה שכתוב אצל יעקב (בראשית ל"ב ב') "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים", היינו שיתפלל בדרכו איך שהוא הולך לאט לאט, ויקשר את מחשבתו אל הדיבור, ועל ידי זה יזכה שמתפלתו יבראו מלאכי מעלה שישמרו עליו.

וכמובן, איפה שמותר להפסיק כשאומרים קדושה וברכו או אמן יהא שמיה רבה – יפסיק, אבל לא כדאי לדלג את התפלה מפני שהבעל תפלה אץ ורץ לדרכו.

אשרי מי שמסתכל תמיד על עצמו, ואינו מבלבל את עצמו משום בריה שבעולם, ואז אל רב טוב הצפון יזכה.

המאחל לך שבת שלום