מדוע גדולי הדור לא מעוררים את הציבור ועושים עצרת תפילה להצלת הנוער מנשירה?

מאת דן:

לכבוד הרב שלום רב.
לצערנו הרב אנו רואים בעינינו שמכת הדור היא נשירת הנוער, ואני תמה מאוד מדוע גדולי הדור לא מעוררים את הרבים להתכנס ליום תפילה ברוב עם כדי לעורר רחמי שמיים בעניין, הרי ידוע שאין השם מואס בתפילת רבים ושתפילת רבים אינה שבה ריקם וכו' וכו'. אם כן, מדוע לא עושים זאת?

תשובה:

שלום וברכה אל דן נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

באמת, אין למעלה מתפלה, וראוי לכל אחד להתפלל על דבר זה בכל יום ויום על המכה שיש עכשיו בענין נשירת הנוער וכו', שהם מתרחקים ומדרדרים בנוקבא דתהומא רבה וכו', עם כל זאת הבעיה הכי רצינית היא ששמים מלמדים ומגידי שיעור שהם בכלל לא שייכים לחינוך, ובמקום להראות לתלמידים אהבה וחום אבהי שלא מקבלים את זה בתוך הבית מפני כמה סיבות, הן מחמת עניות ששוררת בבית וכו', והן מחמת חסרון שלום בית שיש בין ההורים וכו', והילדים מוזנחים מאד ואין מי שיחזק ויעודד וישמח אותם כמו המלמד והמגיד שיעור, ובמקום זה עוד מקבלים השפלות מהם, ויש גם שנותנים מכות רצח אשר לדעתי מלמד או מגיד שיעור שנותן מכות לתלמיד, אינו ראוי בכלל להיות מלמד, אלא עדיף שיעבוד באסיפת הזבל וכו', שעם פחי הזבל הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, לזרוק אותם בתוך המשאית, או על הרחוב וכו', אבל לא משתמשים עם ידים על תלמידים, וזה עוון חמור מאד מאד.

ורביז"ל הקפיד מאד מאד לא להכות את הילדים של עצמו, ומכל שכן וכל שכן אסור להכות ילדים אחרים, וזה בכלל לא חינוכי, ובכלל, ענין החינוך זה קודש הקדשים שמלמד או מגיד שיעור צריך לדעת שהיום זה לא מספיק שהוא מלמד תורה, אלא הוא צריך להיות גם אבא לתלמידים, לחזק ולעודד ולשמח אותם, והעיקר להגביה אותם, שזה עיקר גדול בחינוך, תמיד לראות את הטוב בתלמיד, ולבנות את הטוב שלו, ואוי לו למלמד או מגיד שיעור שמכה ילדים, שעונשו חמור מאד מאד, ואין על זה מחילה עולמית, כי מלמד או מגיד שיעור צריכים לדעת שהם בונים את התלמידים, או חס ושלום הורסים אותם על כל החיים, ולכן זו אחריות מאד מאד גדולה להיות מלמד או מגיד שיעור, ובפרט בעיתים הללו שהדור כל כך הפקר וכו', תלמיד יכול להדרדר לתהום בקלות, אזי המחוייבות על מלמד ועל מגיד שיעור לרחם על התלמידים, ורק לקרבם ולהגביה אותם, ועדיף שילמדו לימודים קלים ואפילו פחות, העיקר לבנות אותם ולא לשבור אותם.

הדורות נחלשו לגמרי והם לא כמו שהיו פעם וכו', ויש עכשיו הרבה יותר נסיונות לנוער יותר ממה שהיה אי פעם עם כל הטכנולוגיה שהתקדמה וכו', אזי יש את דור המבול בתוך הבית או בתוך הכיס וכו', ומה יעשה הבן שלא יחטא? ולכן כל מלמד ומגיד שיעור צריך לרחם על התלמידים ויוריד את עצמו אליהם כפי שכלם ודעתם וכו', ולא יכביד עליהם את הלימוד, כי מלמד או מגיד שיעור מומחה יודע איך להעביר את החומר בצורה כזו שזה יהיה מאד מעניין לתלמיד, ומי שלא יכול להראות את זה, אסור לו בשום פנים ואופן להיות מלמד או מגיד שיעור, ומכל שכן וכל שכן כשמשפיל איזה תלמיד, או נותן מכות לתלמיד – הוא פשוט רוצח שרוצח את האופי של התלמיד בלי שום רחמנות, וכמו שחכמינו הקדושים הקפידו מאד מאד לא לבייש שום בן אדם עד כדי כך שאמרו (בבא מציעא נ"ח:) כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים וכו', דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא, ואמרו (שם נ"ט.) המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, ואמרו (שם) נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, על אחת כמה וכמה באין ערך כלל שאסור לבייש תלמיד צעיר וכו', כי מילא אדם מבוגר יכול לענות חזרה אם צריך, עם כל זאת אמרו חכמינו הקדושים שהוא כאילו שופך דמים, ואין לו חלק לעולם הבא, אבל ילדים קטנים או בחורים צעירים שהם חסרי אונים וכו', אוי למלמד או למגיד שיעור שמלבין את פניהם ברבים בין כל הכיתה, ושופך את דמם, והוא משפיל אותם וכו', הוא הורס את הבטחון העצמי שלהם, והוא ממש רוצח שרצח את האופי של הילד על כל החיים שלו, כידוע דבר זה.

ולכן במקום לעשות יום תפלה ברבים, עדיף שיעשו בדק הבית בכל תלמוד תורה ובכל ישיבה אם עדיין נמצא רוצח כזה שנותן מכות לתלמידים וכו', או משפיל ומבזה אותם ושופך את דמם ברבים, אותם צריכים להעיף מהתלמוד תורה או מהישיבה, כי הם לא ראויים בכלל להיות מחנכים, אלא עליהם לעבוד בזבל לרוקן פחי זבל (כי אם אין להם מה לעשות עם הידים וכו', יותר טוב שירוקנו פחי זבל, ויכניסו את כל הרציחה שלהם בפחי זבל מאשר יתנו מכות לתלמידים, ובפרט לילדים צעירים), ואת וזה היו צריכים לעשות, ואז לא היו בכלל נושרים.

תלמיד שהוא חלש אסור להרחיקו בשום פנים ואופן, אלא להקל את הלימודים מעליו וכו', וכן ללמוד איתו לימודים קלים כגון הלכות של חיי יום יום שמאד נצרכים על כל החיים, ואם הוא עדיין לא מבין את החומר שלומדים, אסור לבייש אותו, אלא לחזור עמו כמה וכמה פעמים בסבלנות גדולה מאד, והעיקר להראות לו אהבה ולתת לו המון מחמאות וחום שלא מקבל בבית, אשר זה נקרא מחנך קדוש, וחכמינו הקדושים מספרים (תענית כ"ד.) רב איקלע לההוא אתרא, גזר תעניתא ולא אתא מיטרא. נחית קמיה שליחא דצבורא, אמר משיב הרוח ונשב זיקא, אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא. אמר ליה: מאי עובדך? אמר ליה: מיקרי דרדקי אנא ומקרינא לבני עניי כבני עתירי, וכל דלא אפשר ליה לא שקלינא מיניה מידי. ואית לי פירא דכוורי, וכל מאן דפשע משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה עד דאתי [רב הגיע לאיזו עיר והיתה שם בצורת, וגזר להתענות כדי שירד גשם, ולא ירד גשם. פתאום קם אחד והיה שליח ציבור, ורק התחיל לומר "משיב הרוח" – התחילו לנשוב רוחות, "מוריד הגשם" – התחיל לרדת גשם עז, שאל אותו רב: מה העבודה שלך שבזכות זה שהתפללת וכבר הגיעו רוחות וגשמים? ענה ואמר: אני מלמד תינוקות, ואני מלמד לכולם בשווה בין בני העניים ובין בני העשירים, ומי שאין לו כסף אני לא לוקח ממנו תשלום. ויש לי בריכה של דגים (אקווריום) וכל ילד שמתרשל בלימוד, אני משחד אותו עם דגים, ומפייס אותו בכל מיני פיוסים עד שהוא בא ולומד].

רואים מזה איך שחכמינו הקדושים הגדירו מלמד צדיק שהיה יכול לפעול בתפלתו שירד גשם, רק על ידי שקירב את כולם ושיחד אותם וכו', כי זה מה שהנוער צריכים היום, רק חום ואהבה אשר לא מקבלים בבית, ואז, אם המלמד ילך בצורה כזו, אז הוא לא רק מלמד או מגיד שיעור, אלא הוא איש צדיק קדוש וכו', כי אי אפשר לתאר ולשער את הזכות של מלמד או מגיד שיעור שמוסרים את נפשם בשביל התלמידים, ומחיים ומחזקים ומעודדים ומשמחים אותם, ומגביהים את רוחם, ונותנים להם מחמאות תמיד, שעל ידי זה הם בונים אותם שכלית ונפשית וכו' וכו', ועל מלמדים כאלו אמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא ח:) על הפסוק (דניאל י"ב) "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" – אלו מלמדי תינוקות; והפירוש הפשוט הוא, כמו שלא יכולים לספור את הכוכבים כי הם לאין ספור, כך אי אפשר להסביר את גודל השכר של מלמדי תינוקות שמחדירים בהם אמונה פשוטה בו יתברך, ויראת שמים שלימה, ובפרט עכשיו שהערב רב לקחו את עצמם לעקור את האמונה פשוטה מנערי ומבנות ישראל. ולכן אשרי מי שהוא עכשיו מלמד תינוקות של בית רבן, ומחדיר בהם אמונה פשוטה בו יתברך, וזכותו גדולה בשמים, עד שאין יכולין לספור את הזכויות שלו, כמו שאי אפשר לספור את הכוכבים.

הלוואי שהיו עושים ביקורת בכל התלמודי תורה ובכל הישיבות לבדוק טוב טוב מה מעשיהם של המלמדים או המגידי שיעור, ואיך הם לומדים עם התלמידים, האם הם נותנים מכות או משפילים תלמידים וכו', שאותם צריכים לרחק בשתי ידים, כי אסור להם להתקרב לחינוך כלל, כי הרי אפילו תלמיד שלא לומד כלום אמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא כ"א.) דקארי קארי, דלא קארי ליהוי צוותא לחבריה; היינו מי שלומד – שילמד, ומי שלא לומד לכל הפחות שיתחבר עם זה שלומד, כי לבסוף ישפיע גם עליו לאהוב את התורה, וכן נפסק להלכה (שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ה סעיף ט') אפילו תינוק שאינו מבין לקרות, לא יסלקוהו משם אלא ישב עם אחרים אולי יבין.

הקדוש ברוך הוא יזמין לילדינו מלמדים יראי השם וחושבי שמו שיכולים להכניס אהבה וחום בתלמידים, ולקרבם אליו יתברך, ולבנות ולהגביה אותם, ורק לתת מחמאות לתלמידים, ואז התלמידים האלו יצליחו מאד מאד בחייהם.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים