שאלה:
מאת דוד: תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר מקץ כ"א כסליו ה'תשע"ד
שלום וברכה אל דוד נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אתה צריך מאד מאד לשמוח עם המתנה שנתן לך הקדוש ברוך הוא, ולכבד ולייקר אותה מאד מאד, כי כך אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רס"ד) שצריכים לכבד ולייקר את אשתו. כי אמר הלא הנשים הם סובלים צער ויסורים גדולים מאד מאד מילדיהם, צער העיבור והלידה והגידול, כאשר ידוע לכל עוצם מכאובם וצערם ויסוריהם בכמה אופנים הקשים וכבדים מאד מאד וכו' וכו', על כן ראוי לרחם עליהם ולייקרם, ולכבדם. וכן אמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא נ"ט.) אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו [תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתהיו עשירים], וכן אמרו (יבמות ס"ג.) דיינו שמגדלות את בנינו ומצלת אותנו מן החטא, ולכן צריכים לכבד ולייקר אותם מאד מאד, וזה יסוד גדול בחסידות ברסלב, שהבעל מוכרח לעזור לאשתו, ואם הוא רוצה להיות מקורב אל רביז"ל ולציית אותו, עליו הדבר הראשון לעזור לאשתו בכל המובנים, וכיון שיש לך אשה אמרו חכמינו הקדושים (יומא י"ח:) אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. ופעם שאלו אברכים צעירים את האיש האלקי רבי אברהם בן רבי נחמן חזן מטולטשין ז"ל (בעל המחבר "ביאור הלקוטים") שהיה איש קדוש מאד כידוע בין אנשי שלומינו, שיתן להם הנהגות אחר החתונה וכו', ענה ואמר להם בזה הלשון "קינדערלאך, היט זיך פון כריתות [ילדים תשמרו את עצמכם מכריתות], זאת אומרת, כשאסור – אסור הכל, וכשמותר – מותר הכל וכו', וממילא כשאדם יש לו פת בסלו לא מעניין אותו כבר אף אחת בעולם, כי תהלה לאל הקדוש ברוך הוא נתן לו מתנה את אשתו, וגם ילדים, אזי ראוי לו לשמוח מאד מאד. וידוע שפעם בא יהודי אל רביז"ל והתלונן על עניני קדושה מה יעשה בעניני פרישות וכו', והיות שהיתה לו אשה בשם חוה, אמר לו רביז"ל בזו הלשון "ולילה ללילה יחוה", ולא אמר לו יותר, אלא כפי ההדגשה שהדגיש רביז"ל עם הניגון הבין שיהיה עם אשתו כל לילה, ועל ידי זה ינצל מכל מיני הרהורים רעים ומחשבות רעות ובלבולים וכו' וכו', ומכל זה רואים את דעתו של רביז"ל, ולכן צריכים מאד מאד לשמור על ענינים אלו ולא לקבל מאף אחד שום חומרות יתירות, שרביז"ל מאד מאד התנגד על זה, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ד) שגם מחכמות שיש בעבודת השם יתברך בעצמו צריך להרחיק מאד, כי כל אלו החכמות של העולם, שיש להנכנסין ומתחילין קצת בעבודת השם, אינם חכמות כלל, והם רק דמיונות ושטותים ובלבולים גדולים. ואלו החכמות מפילין מאד את האדם מעבודת השם, דהיינו מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר, אם הוא יוצא כראוי במה שעושה, כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלימות, ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו (עבודה זרה ג.), ולא ניתנה תורה למלאכי השרת (קידושין נ"ד). ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתרות, עליהם נאמר (ויקרא י"ח) "וחי בהם" – ולא שימות בהם, (יומא פ"ה:) כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה, מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם בהמצוות שעושין, ואין להם שום חיות משום מצוה מחמת הדקדוקים והמרה שחורות שלהם; ובפרט בענינים שבינו לבינה וכו', צריכים לשמור מאד מאד מאיסור כריתות, מתי שאסור – אסור בהחלט, ומתי שמותר – מותר וכו' וכו'. הקדוש ברוך הוא ימשיך עלינו קדושה וטהרה, ונזכה למוחין קדושים.
|