שאלה: מאת לאה: לכבוד קדושת הצדיק שלום וברכה. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר מקץ כ"ג כסליו ה'תשע"ד
שלום רב אל לאה תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. צריכים לדעת שמי שיש לו בראש דעות נפסדות וכו', צריכים לשמור ממנו מאד מאד, כמו שהזהירנו רביז"ל, וכך אמר (שיחות הר"ן סימן ק"ו) אמונה הוא סוד אור, כמו שכתוב (תהלים פ"ט ג') "ואמונתך בלילות". ואמונה שהוא על פי חכמה בחכמות התורה ומשיג את השם יתברך, ועל ידי זה יש לו אמונה, הגם שהוא טוב, עם כל זאת עיקר האמונה הוא שיהא מאמין בהשם יתברך בלא אות ומופת וחכמה כלל, וזה הוא עיקר האמונה בשלימות, שמשליך את דעתו ואת חכמתו ואת שכלו המדומית לגמרי, עד שיודע שאינו יודע וכו'. כי האמונה הוא דבר שאי אפשר להסביר לזולת כלל, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) למאמין זה גלוי, ורואה את האמונה בעיניו הגשמיים והשכליים, אבל הוא לא יכול להסביר את זה לזולת, כי אמונה פשוטה בו יתברך זו השלימות. ודבר זה אי אפשר להסביר לאחרים כלל, כמו שלא יכולים להסביר מה זה אויר וכו', איזה צבע יש לאויר וכו', איזה טעם יש לאויר וכו', מי שנושם את האויר הוא מרגיש את כל הטעמים של האויר וכו', כמו כן אמונה פשוטה בו יתברך – הוא מאמין שיש בורא המנהיג את עולמו בהשגחה פרטי פרטית, בלי שום חכמות כלל, זו שלימות האמונה, ולא צריכים יותר לפי דעת רביז"ל, כי הוא אחז שהעיקר להשליך את חכמתו המדומית ואת דעתו המבולבלת לגמרי לגמרי, ולדעת שלא יודעים כלל, רק מאמינים בלי שום חכמות והשכלות כלל, וזו שלימות האמונה וכו'. ורביז"ל אמר אשר יש חכם שהוא חכם אפילו בחכמות התורה, עם כל זאת אין לו אמונה בהשם יתברך, ואלו החכמים שאין להם אמונה נקראים בעלי ראתן, כי חכמה אמיתית דהיינו עם אמונה נקרא ראיה, כמו שכתוב (קהלת א' ט"ז) "ולבי ראה חכמה", ולעומת זה החכמים שאין להם אמונה נקראים בעלי ראתן (כתובות ע"ז:) וכמו שפירש רש"י שיש להם שרץ במוחם (היינו שיש להם טומאה וכפירה במוחם). וצריכין להרחיק מאנשים אלו שהם בחינת בעלי ראתן אפילו משכונתם, כי ההבל פיהם מזיק לאדם כשר שיפול לתאות נאוף; עיין שם. ולכן זה מאד מסוכן ללמוד עם אחד שהוא מלא דעות נפסדות וכפירות ואפיקורסות, כי בקלות הוא יכול להזיק למי ששומע דבריו, ולהשפיע גם עליו את הדעות נפסדות. יש כלל (פסחים כ"ה:): הרי זה בא ללמד ונמצא למד; ואמרו צדיקים שזה שייך בכל דבר, אתה רוצה ללמד את הזולת, ואתה לא קולט שהוא מלמד אותך בין כך, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ט) מי שמקרב רחוקים צריך מאד מאד לשמור שהרע של הרחוק לא ידבק בו, כי מי שעוסק עם רחוקים בקלות נדבק הרע של הרחוקים גם בו, וגם הוא נופל אחר כך לנוקבא דתהומא רבה, ולכן לדעתי שיעזוב אותו, אם הוא רוצה לדבר איתו סתם כמו שאח מדבר לאח שני, מה טוב ומה נעים, אבל לא שילמד איתו וכו', כי בקלות יכול להכניס לו דעות נפסדות. העיקר את תראי לחזק את בעלך, ולהראות לו המון אהבה, ואתם יכולים גם כן ללמוד יחד הלכות שזה יקרב ביניכם, כי מה טוב ומה נעים שהבעל והאשה מתחזקים ביניהם הן בהשקפה באמונה, והן בהלכה, והן בסיפורי צדיקים, שזה מקרב מאד ביניהם.
יעזור הקדוש ברוך הוא שתבשרי לי תמיד בשורות משמחות.
|