כל השנים הצלחתי להחזיק מעמד בחיי הנישואין, אך כעת אני מרגיש שבאו מים עד נפש

שאלה:

מאת שלמה:

לצדיק שליט"א, שלום וחנוכה שמח.
לצערי הרב יש לי אשה קנטרנית, ומהיום שהתחתנו היא לא מפסיקה למתוח עליי ביקורת ולהתייחס אליי בזלזול. ייתכן שזה נובע מכך שההורים שלה לא היו שלמים עם השידוך במאה אחוז, וכנראה שכבר מההתחלה הם הסיתו אותה נגדי.
עם כל זאת החזקתי איתה מעמד כל השנים, והשתדלתי להתחזק כמו שאתם מלמדים אותנו, אך כעת אני מרגיש שהגיעו מים עד נפש ואני לא יכול יותר. מה אני יכול לעשות?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר מקץ כ"ג כסליו ה'תשע"ד

שלום וברכה אל שלמה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן צ') על זה שאמרו חכמינו הקדושים (עירובין מ"א) מי שיש לו אשה רעה אינו רואה פני גיהנום, והסיבה לזה, שיקבל את זה באהבה ובשום פנים ואופן שלא יתגרש, עיין שם. ולכן אם החזקת מעמד במשך כל השנים על ידי שצייתת מה שראית בספרים שחיברתי שבנויים על דברי רביז"ל, אזי עצתי שתמשיך לשתוק ולסבול, כי הסבלן הוא המנצח, ומה גם שתהיה מובטח שלא תראה את הגיהנום, כי אתה עוד בחיים חיותך יורש גיהנום וכו', ומתקן את אשר קילקלת וכו'.

אתה צריך לדעת שהכל מרזי הגלגול וכו', כי יש אנשים שעובר עליהם אותו דבר מנשותיהם – שלא מפסיקות לצער את בעליהן, להשפילם ולבזותם ולמשול עליהם וכו', ואמר האריז"ל (עיין שער הגלגולים הקדמה כ') הטעם שנשותיהם מושלות עליהם, לפי שבימיהם עשו הערב רב את העגל ולא מיחו בהם, אבל הנשים לא רצו לתת נזמי הזהב לעגל, ולכך הם מושלות עתה עליהם נשיהם; היינו שאלו הנשים השולטות על בעליהן וכו', זה עונש להגברים שהם היו בזמן העגל והורידו בעל כורחן מנשותיהם את הזהב לעשות מזה את העגל, ולכן כשמתגלגלים, אזי הנשים נוקמות בהם, כי באמת הנשים לא היו שותפות במעשה העגל, אלא אדרבה, הן מנעו מבעליהן, אבל הבעלים לקחו את הזהב מהן בכח, כמו שכתוב (שמות ל"ב ג') "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן", ודרשו על זה חכמינו הקדושים (ילקוט במדבר רמז תשע"ג) שכן אתה מוצא שאמר להן אהרן פרקו נזמי הזהב וגו', ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם", והנשים לא נשתתפו במעשה העגל; ולכן עכשיו הן נוקמות בבעליהן שבאו בכח לקחת מהם את הזהב להעגל.

ועל כן העצה רק לידום ולשתוק ולא לעשות שום עסק מזה, ואדרבה, לשמח את אשתו ולקנות לה מתנות, ולהמשיך ללכת בדרך זו של קירוב לבבות, ותמשיך לסבול עד עת בוא דברו שהיא תתהפך ותפסיק להציק לך, וכל זמן שהיא לא מפסיקה – סימן שעדיין לא תוקן מה שפגמת וכו' וכו', ולכן העצה רק לחזור בתשובה שלימה, ולבוא תמיד אל הקדוש ברוך הוא, ולהשיח ולספר את כל אשר עם לבבך אליו יתברך, ויחוס וירחם עליך ויהפוך הכל לטובה, ואין עצה אחרת רק לידום ולשתוק ולסבול, כמו שפירש החיד"א את הפסוק (בראשית כ"ה י"ד) "ומשמע ודומה ומשא", היינו לשמוע, לידום, ולסבול. אשרי האדם שיש לו שכל בזה העולם העובר, ומרגיל את עצמו לסבול מאשתו, ולא עונה לה על החירופים והגידופים שסובל, ועל ידי זה נתכפרים לו כל עוונותיו, ואל רב טוב הגנוז יזכה.

וידוע שהיו המון צדיקים גדולים מפורסמים בעולם אשר סבלו מנשותיהם מה שסבלו וכו', עם כל זאת לא התגרשו, ואדרבה, כיבדו מאד את נשותיהם, ועוד קנו להן מתנות, ומי לנו גדול מרבי חייא שסיפרו חכמינו הקדושים (יבמות ס"ג.) רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו. כי הוה משכח מידי, צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה. אמר ליה רב: והא קא מצערא ליה למר? אמר ליה דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא [היינו רבי חייא היתה אשתו מצערת אותו, עם כל זאת כשמצא משהו יפה שהיא אוהבת, היה לוקח את זה ומביא את זה אליה, ורב לא הבין למה, ושאל אותו: הרי היא מצערת אותך? ענה ואמר לו: מספיק שהיא מגדלת את הילדים, ומצלת אותנו מן החטא]. ואם רבי חייא שהיה כל כך גדול שאין לתאר ואין לשער בשכל אנושי את גדולתו, עד שאמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא פ"ה:) כמה גדולים מעשה חייא וכו', ואפילו במתיבתא דרקיעא לא יכולים לראות אותו מרוב גדולתו, מרוב אור שיש שמה וכו', וכשהוא ובניו התחילו להתפלל על גשם, כמעט שטפו את כל העולם וכו' וכו', עיין שם, ואם הוא סבל מאשתו ואף על פי כן קנה לה מתנות וכו', על אחת כמה וכמה אנשים פחותים ושפלים כמונו צריכים רק לשמוע לשתוק ולסבול, ולכן ראה לקיים את כל זאת, ותראה איך שהכל יתהפך לטובה.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים