אני מקורב לרבינו כבר כמה שנים, אך אינני מרגיש שום התעלות רוחנית. מדוע?

מאת מוטי:
שלום וחנוכה שמח לצדיק מיבנאל.
אני מקורב לרבינו כבר כמה שנים. חשבתי שעם הזמן תהיה לי התעלות ברוחניות, וככל שאתבודד יותר אזכה לעלות בדרגות, אבל אני לא מרגיש שום שינוי ונשארתי אותו דבר. מדוע?

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר מקץ כ"ה כסליו א' דחנוכה ה'תשע"ד

שלום וברכה אל מוטי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

עליך לדעת שלא בפעם אחת יכולים לצאת מהחושך לאור גדול, מהמרירות אל המתיקות, מהטומאה אל הקדושה, צריכים הרבה הרבה להתייגע בשיחה בינו לבין קונו ולהיות עקשן גדול על דבר זה יום יום, ולא להניח את עצמו בשום פנים ואופן, כי בהתחלה נדמה לאדם כאילו מרחקים אותו לגמרי, ומאד מאד מצטער מזה, ויש לו בלבולים וספיקות על זה וכו' וכו', וכמו שגילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ח) כשאדם נכנס בעבודת השם יתברך, אזי הדרך שמראין לו התרחקות. ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל להכנס לעבודת השם, ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות. וצריך התחזקות גדול מאד מאד לבלי ליפול בדעתו חס ושלום, כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים, שהוא מתייגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות השם, ועדיין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל להכנס לשערי הקדושה. כי רואה עצמו שהוא מלא עדיין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים, וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת השם איזה דבר שבקדושה, אין מניחין אותו. ונדמה לו כאילו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל, ואין רוצה כלל בעבודתו, מחמת שהוא רואה שהוא צועק בכל פעם ומתחנן ומתנפל לפניו יתברך שיעזרהו בעבודתו יתברך בתורה ובתפלה וכו', ואף על פי כן עדיין הוא רחוק מאד מאד, על כן נדמה לו כאילו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאד מאד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל,  כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות; עיין שם.

וכתוב בזוהר (משפטים צ"ד:) תא חזי, בר נש כד אתיליד יהבין ליה נפשא מסיטרא דבעירא מסיטרא דדכיו, מסיטרא דאלין דאתקרון אופני הקודש, זכה יתיר – יהבין ליה רוחא מסיטרא דחיות הקודש, זכה יתיר – יהבין ליה נשמתא מסיטרא דכרסייא, ותלת אלין אינון – אמה, עבד ושפחה דברתא דמלכא. זכה יתיר – יהבין ליה נפשא באורח אצילות מסיטרא דבת יחידה, ואתקריאת איהי בת מלך. זכה יתיר – יהבין ליה רוחא דאצילות מסיטרא דעמודא דאמצעיתא, ואקרי בן לקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (דברים י"ד א') "בנים אתם להוי"ה אלקיכם". זכה יתיר – יהבין ליה נשמתא מסיטרא דאבא ואמא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב' ז') "ויפח באפיו נשמת חיים". מאי חיים? אלא אינון י"ה, דעלייהו אתמר (תהלים ק"נ ו') "כל הנשמה תהלל י"ה", ואשתלים ביה יהו"ה. זכה יתיר – יהבין ליה יהו"ה בשלימו דאתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דאיהו אד"ם באורח אצילות דעילא, ואתקרי בדיוקנא דמאריה, ועליה אתמר (בראשית א' כ"ח) "ורדו בדגת הים" וגו', והאי איהו שולטנותיה בכל רקיעין, ובכל אופנים ושרפים וחיוון, ובכל חיילין ותוקפין דלעילא ותתא וכו'.

ולכן עליך לדעת שצריך להיות עקשן גדול בעבודת השם יתברך, לבלי להניח את מקומו, דהיינו מעט מקצת עבודתו שהתחיל, אף אם יעבור עליו מה שיעבור. וזכור זכור דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאד, כי כשמתחיל קצת בעבודת השם יתברך צריך עקשנות גדול מאד מאד להיות חזק ואמיץ לאחוז עצמו ולעמוד על עומדו, אף אם מפילין אותו חס ושלום בכל פעם. כי לפעמים יש שמפילין אחד מעבודת השם יתברך כידוע, אף על פי כן עליו לעשות את שלו, לעשות מה שיוכל בעבודת השם יתברך, ואל יניח עצמו ליפול לגמרי חס ושלום. כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים וכיוצא בזה צריכים בהכרח לעבור בהם, קודם שנכנסין בשערי הקדושה, וגם הצדיקים האמיתיים עברו בכל זה.

ואתה צריך לדעת שיש אחד שכבר הוא אצל הפתח של הקדושה, ודייקא אז הוא חוזר לאחוריו מחמת הבלבולים שמתגברים עליו ומבלבלים אותו, או שאזי כשהוא סמוך אצל הפתח, אז מתגבר עליו הסטרא אחרא והבעל דבר מאד מאד, רחמנא ליצלן, בהתגברות גדול ונורא מאד מאד, רחמנא ליצלן, ואין מניחין אותו להכנס לתוך הפתח, ומחמת זה הוא חוזר לאחור חס ושלום. כי כן דרך הבעל דבר והסטרא אחרא – כשרואה שהאדם סמוך סמוך ממש לשערי הקדושה, וכמעט שיכנס, אזי הוא מתפשט עליו בהתגברות גדול מאד מאד, רחמנא ליצלן. על כן צריך אז התחזקות גדול נגדו לבלי להתבלבל כלל, אשרי מי שמכניס את דברי רביז"ל בתוך לבו ואז טוב לו כל הימים.

המאחל לך חנוכה שמח