אנשים קיררו את חבר שלי ולאחרונה הוא הפסיק לבוא אליכם. האם עליי לדבר איתו בעניין?

מאת משה:
לכבוד מורי ורבי מוהרא"ש שליט"א.
יש לי שכן טוב שהיה מקורב אל רבינו, ולמרות שהיו לו הרבה מניעות מצד אשתו – הוא לא התייחס לכל זה והיה חזק בדעתו. אבל כשהגיעו אליו אנשים מבפנים, והתחילו להגיד לו "זה לא דבר רבינו" וכו' וכו' – הוא נעשה מקורר, אך עדיין היה בא אליכם.
לאחרונה הוא הפסיק לגמרי לבוא אליכם, כי כנראה שהתגברו עליו הבלבולים, ומכיוון שאני פוגש אותו כמעט בכל יום, ברצוני לשאול: האם עליי לדבר איתו ולהתעניין מה קרה לו שכבר איננו בא, ולנסות לחזק אותו, או שלא כדאי לי לדבר איתו על זה? תודה.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר ויגש כ"ח כסליו ד' דחנוכה ה'תשע"ד

שלום וברכה אל משה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

עליך לדעת שאני לא מעוניין באף בן אדם, תהילה לאל אני משרת בקודש זה חמישים שנה, מערב חנוכה תשכ"ד עד עכשיו – ערב חנוכה תשע"ד אני מדפיס ומפיץ את כל ספרי רביז"ל בכל העולם כולו, והדפסתי עד עכשיו כבר חמש עשרה פעמים את הלקוטי מוהר"ן, סיפורי מעשיות, ספר המדות, שיחות הר"ן וחיי מוהר"ן, ואת כל ספרי הלקוטי הלכות במהדורה הכי יפה שיכולה להיות עם אותיות גדולות ומאירות עינים, וכן את שאר הספרים, מלבד הספרים שזיכני הקדוש ברוך הוא לחדש בדברי רביז"ל שהדפיסו מליונים קונטרסים וספרים בלי שום גוזמא כלל במשך כל השנים, ונתפשטו בכל מקום שרק גרים יהודים בכדור הארץ וכו', כידוע ומפורסם דבר זה, כי הספרים שחידשתי נדפסו בשתים עשרה שפות וכו', ומלבד זאת כבר הקמתי שלושה דורות שמדפיסים ומפיצים את ספרי רביז"ל, ולכן אני לא מעוניין שתביא אלי אנשים או שלא תביא אלי אנשים וכו', זה לא הענין שלי, אני מוכרח לגלות ולפרסם את דעת רביז"ל בעולם, ותהלה לאל יש היום משפיעים בברסלב שכולם היו אצלי תלמידים, ולכן אני לא מעוניין בשום חסידים אלא אדרבה שיסעו אל ציון רביז"ל, ושם יקבלו את התיקון שלהם.

עכשיו בענין שיש להאברך הזה חלישות הדעת וכו', כדאי לך להראות לו מה שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ה'): ותאמין כי כל מצותא ומריבה שיש בין הצדיקים השלמים, אין זה אלא כדי שיגרשו סטרין אחרנין, וזה פירוש (משלי ט"ו) "אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" – לשון תלונה ומריבה. כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים, תדע, שזה משמיעין אותך תוכחה על שפגמת בטיפי מוחך, שעל זה נאמר (משלי ב') "כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו אורחות חיים", שאתה דבוק בסטרא דמותא וכו', ובודאי אם לא היה נפגם מוחך, לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים, ואין המריבה אלא בשבילך, כדי שתשוב ממוות לחיים, מחמץ למצה, מחי"ת לה"א, ותשוב מיראה רעה, מקול פגום, מחכמה פגומה – ליראה טובה, לקול טוב, לחכמה טובה. וכשתשמור את מוחך מבחינת חמץ, שלא יהיה אטום, אזי יפגע קולך בגולגלתך, ויתעבד רעם, ויתפשט עקמומיות שבלבך, ואז תזכה לשמחה, כמו שכתוב (תהלים צ"ז י"א) "ולישרי לב שמחה".

הרי שלך לפניך, שמי שפגם בברית בחטא המגונה של הוצאת זרע לבטלה, הרי זה עולים לו קושיות וספיקות על הצדיקים. ומוהרנ"ת ז"ל מאריך בלקוטי הלכות (תפילין הלכה ד' אות ד') באמת למה צריך שתהיה מחלוקת בין צדיקים? ולמה צריכים אנשים לשמוע שיש מחלוקת? אלא כשאדם חטא בפגם הברית הוצאת זרע לבטלה שזה החטא הכי מגונה שרק יכול להיות, כי הוא רוצח את ילדיו וכו', כי מכל טיפה וטיפה יכול להיווצר ולד, ומי שמוציא זרע לבטלה, על ידי זה הוא הורג את הולד, ולכן אמרו חכמינו הקדושים (נדה י"ג.) אמר רבי יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה. ואמרו (שם) רבי יצחק ורבי אמי אמרי: כאילו שופך דמים, שנאמר (ישעיה נ"ז ה') "הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים" – אל תקרי שוחטי אלא סוחטי; כי מכל טיפה וטיפה יכול להיוולד ולד, וכשסוחט את זרעו לבטלה הוא שוחט את ילדיו, והעוון הזה מטמטם את המח והדעת, ומכניס את האדם בחלישות הדעת וביאוש גדול כאילו הקדוש ברוך הוא שונא אותו, ולא צריך אותו וכו' וכו', והזוהר אומר (וישב קפ"ח) שאין לחטא הזה שום תשובה, ובא רביז"ל ואומר (שיחות הר"ן סימן ע"א) שבזה הזוהר אף אחד לא יודע פשט, והוא אומר שכן יש תשובה, ועיקר התשובה – שאם שומע שמדברים על צדיק שהיה מקורב אליו, ועכשיו הוא שומע מחלוקת עליו ונתרחק, ידע שכל מה ששמע זה היה רק בשבילו לגרש אותו, וזה הנסיון שלו – אם הוא מתגבר ואומר לעצמו מה איכפת לי, לי יש התחזקות פה, אזי אומר לעצמו (תהילים קל"ב י"ד) "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי איותיה", אותו כבר לא יכולים לרחק, אבל אם הוא כל כך פגום שהירבה לחטוא בחטא המגונה הזה של הוצאת זרע לבטלה, שעל ידי זה נפגם מוחו ודעתו לגמרי, אזי ההכרח לו לשמוע מריבות ומחלוקת וכו', וכשמתרחק, אזי ידע שמסכן, עקר את עצמו מהחיים הנצחיים וכו', כי לכאורה אנשים ששומעים מחלוקת וכו', יכולין להתרחק על ידי זה וכו', כי אין יודעין איך להתקרב, וקשות להם קושיות על ידי המחלוקת ששומעים, נמצא שיכולין חס ושלום להתרחק יותר על ידי ששומעים מחלוקת וכו'.

אבל באמת המחלוקת דקדושה זה דייקא תיקונם, כי באמת ראוי להם להרחיקם מלשוב בתשובה, כי עליהם נאמר (משלי ב') "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים", אבל תיכף כשמרגישין זאת, ורואין ומבינים שמרחקים אותם, כמו שאמר רביז"ל "ובודאי אילו לא היה נפגם מוחך לא היה נשמע לך המריבות שבין הצדיקים, ואין המריבה אלא בשבילך, ובזה משמיעין אותך תוכחה על שפגמת בטפי מוחך", שבזה בעצמו משמיעין אותך תוכחה, כי דייקא על ידי זה הוא תיקונם, כשרואין בעצמן שנשמע לאזניהם המחלוקת שבין הצדיקים השלמים, ואזי הם מבינים שמרחקין אותם מהקדושה, ואזי הם מתחילים לרחם על עצמן ומסתכלים בעצמן היכן הם בעולם, שפגמו כל כך עד שמרחיקין אותן, ואזי ההתרחקות הוא תכלית ההתקרבות, כי באמת לאמיתו אין שום דבר שיעמוד בפני התשובה.

אך מחמת חומר העוון הם מוכרחים לשמוע מחלוקת, וזה הנסיון שלהם, ואם חטאו ופגמו כל כך הרבה, אזי מסכנים, הם מתרחקים ונשארים בזבל ובזוהמא שלהם וכו' וכו', ומסתובבים עם ספיקות ובלבולים, ובין כך עובר יום אחר יום שבוע אחר שבוע חודש אחר חודש שנה אחר שנה וכו' וכו', ומאומה אין בידם, והנה כבר מוליכים אותו אל הקבורה וכו', ואחר כך מתחיל איתו חשבון חדש, כי שומר הפתח שואל שמה למעלה ערוך מקרא שקרית, ערוך משנה ששנית, וערוך את הגמרא שלמדת וכו' וכו', ומה הוא יענה? אמרו לי "זה לא דבר רבינו"… האם זה לא מצחיק? ובכלל צריכים להתבונן טוב טוב מי הוא הם המדברים שזה כן דבר רביז"ל או לא דבר רביז"ל? הלא אלו הם אנשים שעברו את כל העבירות שבתורה רחמנא ליצלן פשוטו כמשמעו, פיטמו את עצמם בטריפות ונבילות וכו', אכלו חמץ בפסח וכו', אכלו חזיר ביום הכיפורים וכו', עברו על כל העריות שבעולם וכו', נולדו פגומים לגמרי וכו', ועכשיו הלבישו את עצמם בלבוש חסידי וכו', וחושבים שמי יודע מי הם וכו', ואף אחד לא יודע את העבר שלהם וכו', והם מסכנים המדברים אם זה כן דבר רביז"ל או זה לא דבר רביז"ל… האם זה לא מצחיק? אנשים כאלו היו צריכים לשבת בין תנור וכירים כל ימי חייהם ולחזור בתשובה וכו', והם אשר אומרים דעות? ולכן מי צריך אנשים כאלו? שילכו אל אנשים כיוצא בהם שעשו אותם 'מעשים טובים' שהוא עשה, ויתחבר עמהם יחד.

 תהלה לאל, כל אלו שמסתובבים אצלי לומדים בכל יום מקרא, משנה, גמרא והלכה וכו' וכו', וזוכים לסיים את כל חלקי התורה הקדושה, ומקפידים להתפלל במנין, ותמיד שמחים ועליזים, ומוסרים את נפשם על כל דבר שקשור ביהדות, ומתמידים מאד בספרי רביז"ל, עד שזה שגור על לשונם, אשריהם ואשרי חלקם.

המאחל לך חנוכה שמח