אני מרגיש עצבות גדולה מאוד בתוך תוכי. איך משתחררים מההרגשה הזו?

מאת אריה:
לכבוד הרב היקר.
אני אוהב אותך מאוד, ומאז שזכיתי להכיר אותך החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה, וסוף סוף אני מתחיל לראות אור בקצה המנהרה, ולהאמין שגם לי יש תקווה להצליח בחיים. תודה רבה!
התחלתי להתחזק לפני חצי שנה ואני מרגיש הרגשה נפלאה, אך למרות הכל אני מרגיש עצבות גדולה מאוד בתוך תוכי. איך משתחררים מההרגשה הזו?

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר ויגש כ"ט כסליו ה' דחנוכה ה'תשע"ד

שלום וברכה אל אריה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קפ"ט) צריך להזהר מאד מעצבות ועצלות, כי עיקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות, בבחינת (ישעיה ס"ה) "ונחש עפר לחמו". עפר היא בחינת עצבות ועצלות שהם באים מיסוד העפר; וזה היה הפגם של אדם וחוה שעל ידי הסתת הנחש טעמו מעץ הדעת טוב ורע, וזה מה שהכניס בהם את הקללה (בראשית ג' י"ז) "בעצבון תאכלנה כל ימי חייך", שאדם נמשך תמיד אחר העצבות והמרירות. ומוהרנ"ת ז"ל מסביר (לקוטי הלכות כלי הכרם הלכה ב') שהפגם שלהם היה שעשו הפרש בין טוב לרע, כי באמת רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, ותמיד נותן תודה להקדוש ברוך הוא על החסדים והרחמים גמורים שעושה איתו, ומחייה ומחזק ומשמח את עצמו, כי תיכף ומיד כשבר ישראל יודע שהכל ממנו יתברך, אזי הוא תמיד שש ושמח שזה נקרא עץ החיים, שמי שרק טועם מעץ החיים עליו נאמר (בראשית ג' כ"ב) "ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם", כי הרגע שאדם יודע שהכל ממנו יתברך, וכל מה שעובר עליו זה לטובתו, כמאמרם ז"ל (ברכות ס:) לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד; אזי הוא תמיד שש ושמח.

אבל כשעושה הפרש בין טוב לרע שזה עץ הדעת טוב ורע, מזה בא שאדם תמיד בעצבות ובמרירות ובדיכאון וכו', ואז אדם בא ועושה כל מיני שטויות וכו', כי מאבד את דעתו, וכך אמרו חכמינו הקדושים (סוטה ג) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ואמרו (תנחומא נשא) אין המנאפים נואפים עד שתכנס בהם רוח שטות; כי החטא הזה בא מעצבות וממרירות ומדכאון, כי הקליפה המחטאת את האדם בטומאה זו של פגם הברית נקראת על שם יללה, ולכן מצינו שאמרו חכמינו הקדושים (עירובין י"ח:) כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושדין ולילין וכו', כי על ידי העצבות והמרירות באים לחטא המגונה של הוצאת זרע לבטלה וכו', ושאר פגמי הברית וכו', שזה בעצמו מכניס באדם כל מיני מרירות ודכאון פנימי, עד שאדם משתגע לגמרי, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ו) שכל המשוגעים באים מפגמי הברית שאדם פגם בבריתו רחמנא ליצלן, וזה מכניס בו עצבות עמוקה וכו' וכו', ועיקר התיקון לזה – רק שמחה, שצריכים להכריח את עצמו בכל הכוחות להיות רק בשמחה.

ובשביל זה נתן לנו רביז"ל תיקון לפגם הברית את העשרה מיני נגינה, שהם העשרה מזמורי תהלים הנקראים 'תיקון הכללי', כי אי אפשר לצאת מהחטא הזה אלא על ידי ניגונים ושמחה, וצריכים להכריח את עצמו עם כל הכוחות לשמוע קלטות של שמחה, וכן לשיר בעצמו ניגונים של שמחה, וכמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רע"ג) טוב להאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון, כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד, ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך. ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל להחיות את עצמו באיזה ניגון כפי שיוכל לזמר אותו, כי מעלת הניגון אין לשער ואין לתאר כלל, ואמר רביז"ל (סיפורי מעשיות מעשה י"ג מיום ו') שעיקר רפואת הבת מלך שהיא נשמתו של האדם, שירה בה המלך האכזר שהוא היצר הרע עשרה מיני חיצים, שכל חץ היה משוח בעשרה מיני סמים וכו', והצדיק האמת שהוא הבעטליר בלי הידיים מוציא את החיצים הארסיים מבת המלך שהיא נשמת האדם על ידי העשרה מיני נגינה שמנגן לפניה.

ולכן עיקר תיקון הברית זה רק שמחה, ולהכריח את עצמו עם כל הכוחות להיות בשמחה, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קס"ט) כשאדם תמיד שש ושמח, על ידי זה הקדוש ברוך הוא בעצמו שומר אותו מפגם הברית, ולכן אשרי האדם שעושה כל מיני פעולות שבעולם להיות רק בשמחה, ולא מניח את העצבות והעצלות אצלו כרגע, וזה עיקר תיקונו, ואף שזה בא לאדם יותר קשה מכל העבודות שבעולם וכו', עם כל זאת אי אפשר להתרפאות אלא על ידי שמחה, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) שגם חכמי הרופאים אומרים שכל המחלות והחלאים רעים שבאים לאדם זה רק מחמת חסרון השמחה, כי על ידי שמחה הוא נתרפא מהכל, ולכן תכריח את עצמך רק להיות בשמחה, וזה תיקונך הנצחי.

המאחל לך חנוכה שמח