מאת גלית:
שלום רב לצדיק, ותודה על כל החיזוקים שלך.
לפני כשבועיים קרה מקרה שמאוד החליש אותי: הרב שלנו הטוב והצנוע איבד את אשתו, וזאת לאחר שילדה את בנה השביעי. היא הייתה אישה כל כך טובה וצדיקה, וכך גם הרב אותו אנחנו מכירים מעל עשר שנים – הוא היה בא פעמיים בשבוע לביתנו למסור שיעור, ונהג להשתתף בכל השמחות שלנו.
אני יודעת שאסור לשאול "למה?", אבל מה התכלית בעולם הזה ומה תכלית השאיפה לעלות מעלה מעלה אם גם לצדיקים יש ניסיונות?
זה החליש אותי רוחנית, ובנוסף, אני חרדה עכשיו מאוד למשפחה שלי שלא יקרה להם משהו, או שלא יקרה לי משהו ואז הם יישארו לבד… אנא, חזק אותי!

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר ויגש ב' דראש חודש טבת ז' דחנוכה ה'תשע"ד

שלום רב אל גלית תחי' 

לנכון קבלתי את מכתבך.

כשקורה אסון רחמנא ליצלן אזי אומרים (דברים ל"ב) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא"; יש הרבה דברים שאדם לא יודע ולא מבין ולא יבין וכו', אלא צריכים לדעת אשר (תהלים קמ"ה) "צדיק הוי"ה בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו", כי מי יודע דרכי המקום ברוך הוא יתברך שמו? ומי יודע בסוד הגלגולים מה היתה הסיבה שנשמה צריכה לרדת לזה העולם לכך או כך שנים ולהוליד כך וכך ילדים וכו', ואחר כך מחזירים אותה למעלה? וכו', זה דברים שאין בן אדם יכול לדעת בשום פנים ואופן, ולכן חבל מאד להכנס בחקירות וכו', שאחר כך באים לידי אכזבות וספיקות ובלבולים וכו', צריכים רק לדעת דבר אחד (דברים י"ח י"ג) "תמים תהיה עם הוי"ה אלקיך", ופירש רש"י: התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו, עיין שם.

דבר אחד מה שכן צריכים לדעת וללמוד מכל מה שקורה בעולם, לזכור טוב טוב מה שאמר החכם מכל אדם (קהלת ז' ב') "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו"; כל זמן שאדם חי, הוא שוכח לגמרי שיבוא היום שיצטרך גם כן לעזוב את זה העולם, ובשביל זה בני אדם עושים כל מיני שטויות וכו', ועוברים עבירות חמורות וכו', ולא יודעים שיצטרכו לתת דין וחשבון על כל פרט ופרט ממה שעשו וכו', ומכל שכן וכל שכן שיש בני אדם שגונבים וגוזלים ועושקים וכו', וחושבים שלנצח יחיו וכו', או שיקחו את הכסף שעושקים מיד עושקיהם לתוך הקבר וכו', עליהם לדעת שבתכריכים אין כיסים, ועל מה שעושים עוולות לבני אדם ישלמו על זה מחיר כבד מאד מאד, וצריכים לזכור שמאומה אדם לא לוקח איתו, כמו שאמר החכם מכל אדם (קהלת ה' י"ד) "כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו", רק מה נשאר מהאדם? התורה והמצוות שזכה ללמוד ולקיים בזה העולם, כמאמר התנא הקדוש (אבות פרק ו') לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד.

ולכן על האדם לעשות לעצמו דין וחשבון כל יום ויום, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ט"ו) שאדם צריך לשפוט את עצמו בכל יום איך הוא מתנהג, ואמרו חכמינו הקדושים (ספרי שופטים) כשיש דין למטה – אין דין למעלה, אם אדם דן את עצמו פה בזה העולם וחוזר בתשובה שלימה תיכף ומיד כשעשה איזה עוולה או שגנב כסף מהזולת חס ושלום, או שעבר איזו עבירה וכו', ותיכף ומיד הוא מבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא, והוא מתקן את העוולה, על ידי זה הכל מתכפר לו ואין לו דין למעלה כלל, ולכן מה טוב ומה נעים לאדם להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בכל יום ולשפוט את עצמו איך הוא מתנהג, ולבקש רחמים על עצמו ועל אשתו ועל ילדיו בכל יום ויום, וישתדל לראות לתקן מה שיכול לתקן, ועל ידי זה זוכה עוד בזה העולם לטעום טעם אור הגנוז, ולכן אשרי האדם שמציית את רביז"ל והוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא בכל יום בשפת האם שלו, שזה מה שמלווה אותו במשך כל החיים עד היום האחרון, כמאמרם ז"ל (תנא דבי אליהו רבה פרק ט"ו) לפי שכל המרבה שיחות ותפילות, הם המלווים אותו עד שיגיע לבית עולמו; אין עוד דבר שמלווה את האדם עד הרגע האחרון כמו השיחה בינו לבין קונו.

ואת כל זה צריכים ללמוד מכל מקרה שקורה כשאחד נפטר, ובפרט בקיצור ימים – לקחת לעצמו מוסר השכל שזה יכול לקרות גם לו, ולכן במקום לגנוב ולגזול ולעשוק ולעשות עוול לזולת, יותר טוב לחזור אליו יתברך.

הקדוש ברוך הוא שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די.

המאחל לך חנוכה שמח