|
שאלה: מאת יובל: אני עובד שתים-עשרה שעות ביום, ומשקיע בעבודה את כל כוחי, אך לצערי, מנכ"ל החברה שבה אני עובד הוא אדם קשה מאוד, אין לו טיפת יחסי אנוש, וכל הזמן הוא צועק וצורח על העובדים, ואני בתוכם. אני מבין שהוא המנהל והוא הבוס, אבל הזילזול שלו בעובדים עובר כל גבול. תשובה: |
||
 |
||
|
בעזה"י יום א' לסדר ויחי ה' טבת ה'תשע"ד
שלום וברכה אל יובל נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. מה אומר לך, בזה העולם צריכים לקנות לעצמו מדת הסבלנות, שזו המדה הכי יפה והכי יקרה בעולם, ואי אפשר לעבור את זה העולם בלי מדת הסבלנות, כי הסבלן הוא המנצח לבסוף, ואמר החכם "אין גבורה כהתאפקות". בוודאי זה כואב מאד מאד שלא די שאתה צריך לעבוד שתים עשרה שעות כמו עבד נרצע, ועוד זאת שהמעביד מתנהג באכזריות גדולה וכו'. לדעתי, תתחיל לבקש את הקדוש ברוך הוא בכל יום ויום שיתן לך פרנסה קלה ונקיה, ולא תצטרך טובות מאחרים, כי עליי לומר לך שמה שתפלה פועלת שום דבר בעולם לא פועל, ואי אפשר לתאר ולשער מה זו תפלה, ורביז"ל הזהירנו מאד מאד על שיחה בינו לבין קונו – להרגיל את עצמינו לבקש ממנו יתברך כל דבר קטן שרק צריכים, ובפרט בענין פרנסה – צריכים בוודאי לבקש רק ממנו יתברך שהוא הזן ומפרנס לכל, ותמשיך להתפלל עד שבוא עת דברו שתהיה לך ישועה גדולה מאד, ותהיה לך פרנסה בנקל, ויתרחב לך בגשמיות וברוחניות גם יחד, ולעת עתה תתאזר רק בסבלנות ותסבול וכו', וכדאי להתכופף וכו', כמו שצדיקים פירשו את הפסוק (במדבר ז' י"ד) "כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת" – "כף אחת" היינו כפיפה אחת שאדם כופף את עצמו לפני הזולת, זה כבר שווה "עשרה זהב". ולמה? כי "מלאה קטרת", ואמרו חכמינו הקדושים (יומא כ"ו.) שקטורת מעשרת, שלבסוף יהיה עשיר ולא יצטרך טובות מאף אחד, כי בזה שאדם מתכופף רק לזמן מועט, זה כבר שווה עשרה זהב ולבסוף יהיה בעצמו נעשה עשיר. וידוע שמוהרנ"ת ז"ל אמר: פרנסה אסור לזרוק, אלא שהפרנסה תזרוק אותך, היינו אף שקשה לאדם מאד מאד בעבודה איפה שעובד וכו', עם כל זאת שהוא לא יתפטר, רק אם יפטרו אותו אז ידע שהגיע הזמן שעכשיו הקדוש ברוך הוא רוצה להרחיב לו יותר, וכן יהיה אצלך, ולכן סבול סבול שזה שווה כסף, כמאמרם ז"ל (ברכות כ.) מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא; [אם מחכים רק מרוויחים]. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שתהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
|
