אני בן עשרים וארבע ועדיין רווק. האם להיכנס לישיבה או להתחיל לעבוד?

שאלה:

מאת מאיר:
לכבוד הרב.
אני בן עשרים וארבע ועוד לא התחתנתי. יש לי הרבה בלבולים ואינני יודע האם ללכת לישיבה או לעבוד, ואני נבוך מאוד כבר כמה שנים. השנה זכיתי להיות אצל רבינו ועדיין מצבי קשה. מה עליי לעשות?
אשמח מאוד אם כבוד הרב יענה לשאלתי וגם יברך אותי, תודה רבה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר ויחי ו' טבת ה'תשע"ד

שלום וברכה אל מאיר נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

הדבר הראשון – אתה צריך מאד מאד לשמוח שזכית להיות אצל ציון רביז"ל בראש השנה באומן, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן ת"ג) מי שזוכה להיות אצלי על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאד מאד, כמו שכתוב (נחמיה ח') "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות הוי"ה הוא מעוזכם", וזה נאמר על ראש השנה. ואמר לענין ראש השנה שלו (חיי מוהר"ן סימן ת"ו) שיכולין אז אנשים לקבל תיקונים מה שבכל השנה לא היה באפשר שיהיה להם תיקון בשום אופן, אף על פי כן בראש השנה יכולין אפילו הם לקבל תיקון. אף על פי שבכל השנה אפילו הוא בעצמו ז"ל לא היה יכול לתקנם, אבל בראש השנה גם הם יכולים לקבל תיקונים, כי אמר שהוא עושה בראש השנה ענינים ותיקונים מה שבכל השנה גם הוא אינו יכול לעשות; ולכן ראוי לך לשמוח מאד מאד שזכית בזכות כל כך גדולה להיות אצל רביז"ל על ראש השנה, אשר אין למעלה מזה.

הדבר השני – אתה צריך לדעת שאצל רביז"ל היה העיקר שמחה, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, כי כל החולאות הבאים על האדם כולם באים רק מחמת קלקול השמחה. ולכן צריכים למסור את נפשו בשביל להיות תמיד בשמחה, וחכמינו הקדושים אמרו (תנחומא שמיני) לפי שאין השמחה ממתנת לאדם, לא כל מי ששמח היום שמח למחר, ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר, לפי שאין השמחה ממתנת לאדם; ולכן אתה מוכרח להכריח את עצמך להיות רק בשמחה, כי טבע של אדם שנמשך אחר העצבות והעצלות, ובפרט רווק שעדיין לא התחתן, עליו מתגברים המרירות והדכאון יותר ויותר, כמאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה י"ז סימן ב') תני רבי יעקב: כל שאין לו אשה – שרוי בלא טובה, בלא עזר, בלא שמחה, בלא ברכה, בלא כפרה, בלא טובה, לא טוב היות האדם לבדו.

הדבר השלישי – אתה צריך לדעת שאצל רביז"ל היה העיקר שיחה בינו לבין קונו – להרבות בשיחה ובתחנונים בלי שום חכמות כלל, לדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו, וכל מה שצריך עליו לבקש רק ממנו יתברך, והאריך רביז"ל מאד מאד בדבר זה, שאדם צריך להיות רגיל להרבות בדיבור עמו יתברך, ויהיה עקשן גדול על דבר זה, ובפירוש גילה לנו (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות), שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות, ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע. ואמר: אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר: איי איי פראסטיק; כי העיקר זה רק תמימות ופשיטות, וכך יכולים להצליח.

 עכשיו שיש לך את שלושת הדברים האלו עליך להתחזק בבטחון עצמי, ולעשות כל מיני פעולות שבעולם להתחתן, מה שאצל רביז"ל זה היה יסוד גדול מאד מאד, ואמר שכל מי שבא אליו קודם שישא אשה, כי רביז"ל הקפיד על זה מאד מאד להתחתן מה שיותר מוקדם, ולא לחכות כלל, וכך אמר מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות יום הכיפורים הלכה א' אות א') מי שאינו נשוי הוא פגום בברית, וכן אנחנו מוצאים בדברי חכמינו הקדושים (קידושין כ"ט:) משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא. אמר ליה: כשיבא לידך הביאהו לידי. כי אתא, חזייה דלא פריס סודרא, אמר ליה: מאי טעמא לא פריסת סודרא? אמר ליה דלא נסיבנא. אהדרינהו לאפיה מיניה, אמר ליה: חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת. רב הונא לטעמיה, דאמר: בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה. בעבירה סלקא דעתך? אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה. אמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל: עד כ' שנה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו.

הקדוש ברוך הוא יעזור לך שתזכה למצוא את בת זוגך, ותהיה שש ושמח כל ימי חייך.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים