כתוב שמי שפוגם בברית קופצת עליו זקנה. האם זה נאמר גם למי שחי עם אשתו בקדושה?

שאלה:

מאת נחום:
לכבוד כבוד קדושת אדמו"ר מוהרא"ש שליט"א.
ראיתי שכתוב בפוסקים על מי שפוגם בברית, שזקנה קופצת עליו, וריח רע נודף ממנו וכו' וכו'. האם כל הדברים האלו נאמרו גם לגבי מי שחי עם אשתו בקדושה? וכיצד הגוף יודע להבחין בין מצווה לעבירה? תודה רבה ותזכה למצוות.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר ויחי ז' טבת ה'תשע"ד

שלום וברכה אל נחום נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

חכמינו הקדושים אמרו (יומא כ"ט.) הרהורי עבירה קשו מעבירה; והטעם הוא כי מכניס את כל מוחו ומחשבתו בתוך העבירה, ועל ידי זה כל הרמ"ח אברים שלו וכל השס"ה גידים שלו נטמאים על ידי זה, כי הכל הולך כפי המחשבה, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"א) במקום שאדם חושב שם כל האדם, ולכן אם אדם רק מהרהר בהרהור ניאוף רחמנא ליצלן, ובא לידי פגם הברית הוצאת זרע לבטלה, על זה מובא (שולחן ערוך אורח חיים סימן ר"מ סעיף י"ד) שכבת הזרע הוא כח הגוף ומאור העינים, וכל זמן שתצא ביותר, הגוף כלה וחייו אובדים. וכל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו, וכחו תשש, ועיניו כהות, וריח רע נודף מפיו ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרים, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה, ושיניו נושרות והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו. אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת משאר חלאים, והאלף מרוב תשמיש, לפיכך צריך אדם ליזהר.

הרי שלך לפניך מה זה גורם גם בגשמיות, כי מאחר שכל מח מחשבתו מונח בזבל ובלכלוך ובטינוף ואינו מפסיק מלהרהר בזה, על ידי זה גם בגשמיות נחלש מאד, ובא לידי רעות רבות וכו', מה שאין כן כשמתחבר בקדושה, כל המח מחשבה שלו רק חושב מדברי תורה, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ק"ו) ראוי להרהר בדברי תורה בשעת זיווג, ואף על פי כן יוכל להוליד בנים, אף על פי שמחשבתו תהיה דבוקה אז בהרהורי תורה וטוב מאד להרגיל עצמו בכך.

וכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ל"ב) שעל ידי יחודא תתאה שבזה העולם שהוא בכשרות גדול בקדושה ובטהרה, על ידי זה נעשה יחודא עילאה וכו', היינו שאדם יכול אז ליחד יחודים קדושים משמותיו יתברך וכו', הרי שלך לפניך, שהעיקר תלוי כפי המח מחשבה של האדם – אם הוא חושב רק תורה או מייחד יחודים אזי הכל בקדושה ובטהרה, מה שאין כן אם אדם שטוף בהרהורי עבירה, וחושב ומהרהר תמיד בטינוף של ניאוף, על ידי זה הוא בא לידי מחלות וחולאים רעים, ולכן לא בחינם שרביז"ל הזהירנו מאד מאד על קדושת המחשבה, והירבה לדבר מקדושת המחשבה, עד כדי כך שאמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קי"ד) שצריכים להזהר מאד מאד מהרהור רע, כי זה פוגם בכל העולמות, וזה רק הרהור רע אחד, מכל שכן מי ששטוף בהרהורים רעים ומחשבות מגונות שיש בני אדם שמהרהרים וחוזרים ומהרהרים, ומונחים במח מחשבתם בניאוף, זה מה שהורס להם את כל הבריאות, עד שנחלים מזה לגמרי וסובלים מה שסובלים וכו'.

הקדוש ברוך הוא יקדש ויטהר את מח מחשבתנו שנחשוב רק ממנו יתברך ולא מדברים אחרים, ואז טוב לנו כל הימים.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים