שאלה: מאת עזריה: אני עוסק בצרכי הרבים כבר שנים רבות, וכעת אני מרגיש שכשל כח הסבל ואין לי יותר את הכוחות להמשיך. מצד אחד, זו עבודה קשה מאוד, כי כשעובדים עם ציבור לא מלקקים דבש בלשון המעטה, אך מצד שני אינני רוצה להפסיד את הזכות שבכך. האם אני צריך להקשיב לתחושותיי ולהפסיק? תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר ויחי ח' טבת ה'תשע"ד
שלום וברכה אל עזריה נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אני מוכרח להגיד לך שאי אפשר לתאר ולשער את גודל הזכות של אדם שעוסק בצרכי ציבור באמונה, כי אצלו יתברך מאד מאד חשוב מה שעוזרים לבני אדם אחרים, ואמר הרב הקדוש הבעל התניא זי"ע ששמע מרבו המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע, שכדאי לחיות בזה העולם שבעים או שמונים שנה כדי לעשות טובה אחת ליהודי, עמוד וראה והתבונן מה הדיבור הזה -אדם צריך לחיות בזה העולם שבעים או שמונים שנה ולא לעשות כלום, ואם זכה לעשות רק פעם אחת טובה ליהודי – כבר היה שווה שירד לזה העולם, מכל שכן וכל שכן מי שזוכה לעסוק בצרכי ציבור באמונה איזו זכות יש לו, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (ביצה כ"ה:) אפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים, ולכן אתה צריך מאד מאד להתחזק, והעיקר לא להניח את מקצת מקומך, ותמשיך בעבודתך עבודת הקודש שלקחת על עצמך וכו' וכו', בוודאי זה מאד מאד קשה כמאמרם ז"ל (דברים רבה פרשה א' סימן י') שמשאוי של ציבור קשה ואין אדם יחיד יכול לישא משאן של ציבור בעצמו, תדע לך שהרי משה רבן של כל הנביאים לא היה יכול לשאת משאוי של ציבור לעצמו וכו', אבל אתה צריך לדעת שגודל השכר שמקבלים על זה בשמים, אין לתאר ואין לשער כלל. העיקר מה שצריכים לדעת כשעוסקים בצרכי ציבור – שזה צריך להיות באמונה, כמאמרם ז"ל (אבות פרק ב') וכל העמלים עם הציבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים; שזה מאד מאד חשוב בעיניו יתברך.
העיקר אתה צריך להתחזק בהרבה סבלנות, כי עם בני אדם צריכים המון המון סבלנות, ומי שיש לו יותר סבלנות הוא יותר מצליח, ולכן תתאזר במדת הסבלנות אשר אין לך מדה יותר יפה מזו, ויעזור הקדוש ברוך הוא שתמיד תעסוק בצרכי ציבור באמונה, ותעזור לבני אדם, ואף פעם אל תפסיק עם זה, כי אתה עושה את רצונו יתברך, והעיקר שזה יהיה בענוה ובחן של אמת, ולא להכביד על אף אחד, כי מי שעוסק בצרכי ציבור צריך להבין את כל אחד ואחד, ולהוריד את עצמו אליהם וכו', וכבר אמרו חכמינו הקדושים (חגיגה ה:) פרנס המתגאה על הציבור הקדוש ברוך הוא בוכה עליו בכל יום, וההפך מובן ממילא – אם אחד עוסק בצרכי ציבור שהוא גבאי בבית הכנסת, ומרחם על כולם, ומבין את דעת כולם, והוא משתדל לעזור לכולם, והוא לא קמצן וכו', ומפרגן לכולם וכו', הוא מאד מאד יקר בעיניו יתברך.
|