מצד אחד אני נמשך לעצבות ומצד שני אני רוצה להיות בשמחה. מה עושים?

שאלה:

מאת רובי:

לכבוד האדמו"ר, שלום.
אני בן שלושים וחמש, ורווק – לא מרצון. עוד מגיל צעיר יש לי משיכה להזדהות עם העצב שבעולם ועם האנשים הבודדים, ואני מטופל בתרופות נגד דיכאון וחרדות בעקבות 'טיניטוס' – מחלה של צלצולים באוזניים שאין לה תרופה.
מצד שני, יש לי כיסופים לא ממומשים כבר זמן רב לעבוד את השם בשמחה, אבל זה דבר שהוא ההפך מהטבע שלי. אני חי בעולם הזה בכף הקלע, נופל וקם בין הקדושה לעולם התוהו. מה יהיה איתי?

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר שמות י"ב טבת ה'תשע"ד

שלום וברכה אל רובי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך לדעת שכל מה שמתגבר על האדם בזה העולם – זה סימן שעליו לתקן את הדבר הזה, כי באמת נשמות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד, וכל נשמה יש לה שורש למעלה בכל העולמות, כמו שאמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תק"ד) מענין הפלגת גדולת האדם, אין לתאר ואין לשער את גדולתו וכו', כשהאדם עושה כך בידיו – נעשה כך בכל העולמות וכו', וכשעושה כך בידיו – נעשה כך בכל העולמות וכו', ואמר בזו הלשון: "וואס טייטש אמענש אז ער טוט אזוי אמאך מיט דער האנד, ווערט אזוי גיטאן אין כל העולמות, אין אז ער טוט אזוי אמאך מיט דער האנד, ווערט אזוי גיטאן אין כל העולמות", כי אי אפשר לתאר ולשער את גדולת בר ישראל שהוא בן להקדוש ברוך הוא, והוא קשור והדוק לכל העולמות, שאי אפשר להסביר את זה בשכל אנושי כלל, ואמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תק"ה) "אז מע זאל איבער קערן אמענטשן, וואלט מען גיזעהן וויא אין איטליכן אדעריל הענגען אלפי אלפים ורבי רבבות עולמות". אם היו מהפכין את האדם (רצונו לומר לראות את פנימיותו) היו רואין שבכל גיד וגיד מגידיו תלויים אלפי אלפים ורבי רבבות עולמות.

ולכן כל בר ישראל צריך לשמור על עצמו מאד מאד וליישב את דעתו תמיד מה עליו לתקן בזה העולם, כדי לעשות נחת רוח להקדוש ברוך הוא, והסימן למה שהוא צריך לתקן – אם הוא יראה שמתגברת עליו ביותר איזו מדה רעה או איזו תאווה רעה וכו' וכו', עליו לדעת שזה מה שהוא צריך לתקן בזה העולם, ואם יתקן את זה – הוא יעלה לו יתברך נחת רוח גדול מאד מאד, כגון אם מתגברת על האדם ביותר תאוות ממון וכו', עליו להרבות בצדקה ולחלק את הכסף לצדקה, כי סימן שהוא צריך לתקן את התאווה הזו, ואם מתגברת על האדם תאוות ניאוף ומחשבות זרות והרהורים רעים וכו', עליו למסור את נפשו לנתק את עצמו מהתאווה הזו לגמרי, כי עליו לתקן את התאווה הזו, ואם אדם מתגברת עליו תאוות אכילה, אזי הוא צריך להפוך הכל בקדושה ולאכול בכוונה כדי שיהיה לו כח לעבוד את הקדוש ברוך הוא וכו', ואם מתגברת על האדם עצבות ומרה שחורה ודכאון וכו', עליו למסור את נפשו להיות רק בשמחה, כי זה מה שהוא צריך לתקן בזה העולם.

ולכן מאחר שעליך עוברות כל כך הרבה עצבות ומרה שחורה ודיכאון פנימי, עליך למסור את נפשך להיות בשמחה עצומה, ותעשה כל מיני פעולות שבעולם להיות רק בשמחה, ותשתדל לשמוע כלי זמר, היינו קלטות של שמחה, ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רע"ג) טוב להאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון, כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד, ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך. ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל להחיות את עצמו באיזה ניגון כפי שיוכל לזמר אותו, כי מעלת הניגון אין לשער ואין לתאר כלל. ואמר רביז"ל (סיפורי מעשיות מעשה י"ג מיום ו') שעיקר רפואת הבת מלך שהיא נשמתו של האדם, שירה בה המלך האכזר שהוא היצר הרע עשרה מיני חיצים שכל חץ היה משוח בעשרה מיני סמים וכו', והצדיק האמת שהוא הבעטליר בלי ידים מוציא את החיצים הארסיים מבת המלך שהיא נשמת האדם על ידי העשרה מיני נגינה שמנגן לפניה.

ולכן עיקר תיקון הברית זה רק שמחה, ולהכריח את עצמו עם כל הכוחות להיות בשמחה, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קס"ט) כשאדם תמיד שש ושמח, על ידי זה הקדוש ברוך הוא בעצמו שומר אותו מפגם הברית, ולכן אשרי האדם שעושה כל מיני פעולות שבעולם להיות רק בשמחה, ולא מניח את העצבות והעצלות אצלו כרגע, וזה עיקר תיקונו, ואף שזה בא לאדם יותר קשה מכל העבודות שבעולם וכו', עם כל זאת אי אפשר להתרפאות אלא על ידי שמחה, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) שגם חכמי הרופאים אומרים שכל המחלות והחלאים רעים שבאים לאדם זה רק מחמת חסרון השמחה, כי על ידי שמחה הוא נתרפא מהכל, ולכן תכריח את עצמך להיות רק בשמחה, וזה תיקונך הנצחי.

רביז"ל גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) עצה כללית לכל בר ישראל להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו, ויבקש ממנו יתברך ברחמים ובתחנונים שיחוס וירחם עליו, ועל ידי תפילה יכולים להגיע לכל המדריגות שבעולם – לתורה ולתפלה, לאמונה ולשמחה, לצדקה ולחסד וכו' וכו', ולכן הרגל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא בתמימות ובפשיטות גמורה בלי שום חכמות והשכלות כלל, והעיקר לבקש ממנו יתברך שתזכה להיות בשמחה, ואף שבהתחלה יהיה נדמה לך שאף אחד לא שומע אותך, אל תסתכל על זה, אלא ראה להרבות בשיחה בינך לבין קונך, ולבסוף תצא מהצרה שנפלת אליה.

מי יתן שתאמר את התפלה הזו בכל יום כמה וכמה פעמים, ועל ידי זה תזכה להגיע לשמחה אמיתית:

רבונו של עולם! זכיני להיות בשמחה תמיד, ואזכה להרגיש את השמחה ברמ"ח איברי ובשס"ה גידי, עד שהשמחה תגיע לרגלי – שאזכה לרקוד בכל יום מרוב שמחה על גודל החסד שעשית עמדי, שנבראתי מזרע ישראל, ואני יכול לקיים את מצוותיך. אנא רחם עלי והרחק ממני את העצבות והעצלות, וזכיני לדבר בכל יום עם אחרים משמחה, ואזכה לשמח את אחרים, ועל ידי זה גם אני אזכה לשמוח, ובזכות השמחה אזכה להכלל בך לגמרי, עד שלא אראה לפני עיני רק את אמתת מציאותך תתברך, איך שאתה מחיה ומהווה ומקיים את כל הבריאה כולה, וזכיני לאמונה ברורה ומזוככת שאזכה לדעת בידיעה ברורה שאתה נמצא ואין בלעדיך נמצא, ועל ידי זה תמחול לי על כל עוונותי, ואזכה להכלל בך מעתה ועד עולם, אמן סלה.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שתהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים