שמעתי שרבינו אמר: "הבעל-דבר מדביק באיש הכשר שיגעון כמו דיבוק". מה הכוונה?

שאלה:

מאת אליעזר:
שלום רב.
שמעתי מחבר שלי שרבינו אמר: "הבעל-דבר מדביק באיש הכשר שיגעון כמו דיבוק". איפה מודפסת השיחה הזאת? ומה פירושה? תודה רבה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר שמות כ"ג טבת ה'תשע"ד

שלום וברכה אל אליעזר נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

השיחה הזאת מודפסת בספר "אבניה ברזל" שרשמו הרב החסיד רבי שמואל הורוויץ זצ"ל, ששמע את זה באומן.

ויש לומר, הפירוש הפשוט לזה, "הבעל דבר מדביק באיש כשר שגעון כמו דיבוק" – כי באמת רביז"ל גילה לנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ה') אשר העיקר הוא אמונה, וצריכים לחפש ולבקש בעצמו איך הוא אוחז באמונה, כי יש סובלי חלאים שעיקר הסבל שלהם זה רק מחמת חסרון אמונה, כי אם היה לאדם אמונה ברורה ומזוככת בו יתברך, לא היה צריך לעשות שום עבודות קשות כלל, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן פ"ו) שמה שאדם צריך לעשות עבודות קשות הוא רק מחמת חסרון אמונה, כי אם היה לאדם אמונה בהקדוש ברוך הוא, היה יכול לעבוד את הקדוש ברוך הוא בכל דבר ומכל מקום, ולא היה צריך לסגף את עצמו בסיגופים וכו' וכו', וללכת בהרי החושך וכו' וכו', ובכל פעם לעשות עבודות אחרים וכו' וכו', ויחשוב שהוא עובד השם גדול מאד וכו' וכו', על ידי הסיגופים והדרכים הנבוכים שלו.

ובאמת הכל דמיון אחד גדול מאד, כי אצל רביז"ל היה העיקר אמונה, כי מי שמאמין שהקדוש ברוך הוא נמצא ואין בלעדיו נמצא, הוא יכול לעבוד את הקדוש ברוך הוא בכל דבר ובכל מקום, וזה יסוד שכל היהדות תלויה בזה, כי אדם צריך להחדיר בעצמו אשר אין בלעדיו יתברך כלל, והוא נמצא ואין בלעדיו נמצא, ונשמתו היא חלק אלוק ממעל, רק הגוף מכסה את הנשמה, ולכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ב) שצריכים לזכך את בשר הגוף שיזכה להשיג אלקותו יתברך גם דרך גופו, שזה מה שכתוב (ישעיה נ"ח) "ומבשרך לא תתעלם", שלא תעלים עיניך מלרחם על בשרך, היינו בשר גופך, כי צריכים לרחם מאד על הגוף לראות לזככו כדי שיכול להודיע לו מכל ההארות וההשגות שהנשמה משגת, כי הנשמה של כל אדם היא רואה ומשגת תמיד דברים עליונים מאד מאד, אבל הגוף אינה רואה ומשגת כלום, וצריכים לזכך את הגוף לגמרי שיהיה חלק של נשמתו, וזה (איוב י"ט) "מבשרי אחזה אלקי" היינו מבשר הגוף אחזה אלקות, והזיכוך הזה נעשה על ידי מצוות מעשיות דייקא, כי כשבר ישראל זוכה לקיים את התרי"ג מצוות השייכות לגופו הגשמי, על ידי זה הוא מזכך את גופו לגמרי, עד שגם בשר הגוף רואה ומרגיש אלקות, ואז הוא לא צריך עבודות קשות כלל, הוא יכול לעבוד את הקדוש ברוך הוא מכל דבר, הן באכילה ושתיה וכו' וכו'.

וכן לא צריך לחפש מקומות חדשים איפה ללכת וכו' וכו', כי מוצא את הקדוש ברוך הוא בכל פרטי הבריאה, כי דומם צומח חי מדבר זה לבוש לגבי האין סוף ברוך הוא, ולכן אדם יכול להתבודד בכל העולם כולו, ולא עושה חשבון עם אף אחד, אלא מדבק את עצמו באין סוף ברוך הוא בתמימות ובפשיטות גמורה, וכבר לא איכפת לו אם הוא בשדה וכו' או ביער וכו', או שנמצא בחדרו המיוחד לו לעבודת השם יתברך, שמוצא גם שמה את הקדוש ברוך הוא, ואפילו כשהוא נמצא בשוק בין הרבה אנשים הוא יכול למצוא שם את הקדוש ברוך הוא, וכמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"ב) מכל הדברים צועק כבוד השם יתברך, כי מלא כל הארץ כבודו, ואפילו מסיפורי הגויים צועק גם כן כבוד השם יתברך, כמו שכתוב (תהלים צ"ו ג') "ספרו בגוים כבודו", שאפילו בסיפורי הגויים צועק כבוד השם יתברך. כי כבודו יתברך צועק תמיד וקורא ומרמז להאדם שיתקרב אליו יתברך, והוא יתברך יקרב אותו ברחמים באהבה ובחיבה גדולה; וכו', עיין שם.

מה שאין כן הבעל דבר, שהוא הס"מ ימח שמו מדביק באיש כשר שגעון, שהוא כמו דיבוק שמתלבש באדם ולא יכול לצאת מזה וכו' וכו', ונדמה לו שהוא צריך עבודות קשות – לסגף את גופו הגשמי וכו', וכן מהפך לו את הימים ללילות ואת הלילות לימים וכו', כגון שמתפלל שחרית בלילה או ערבית בבוקר, ואת שבת הוא ממשיך עד יום שני או יום שלישי וכו' וכו', וכדומה כל מיני דמיונות שרק נכנסים באדם, וכן הוא מחפש אחר מקומות טובים לעבודת השם יתברך, זה מחפש שדה, וזה מחפש יער וכו' וכו', בשעה שמלא כל הארץ כבודו, יכולים לעבוד את הקדוש ברוך הוא בכל מקום, ומכל דבר, ולהשיג את אמתת מציאותו יתברך עד שיהיה דבוק בחי החיים בו יתברך תמיד, אשרי לו, ואת הלימוד הזה מכניס בנו רביז"ל על ידי שיחה בינו לבין קונו, כי מי שמרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, הוא זוכה לזיכוך כזה שכבר לא צריך שום דבר, ולכן אין עוד דבר שמזכך את האדם כמו שיחה בינו לבין קונו – תפילה והתבודדות, שאז בכל מקום שילך ימצא את הקדוש ברוך הוא, ובכל מקום שיהיה שם הוא שדה או יער וכו' וכו'.

העיקר הזהירנו רביז"ל מאד מאד לא לצאת מדיני השולחן ערוך – צריכים לדעת שיום זה יום ולילה זה לילה וכו' וכו', שחרית צריכים להתפלל בבוקר, מנחה צריכים להתפלל אחר הצהרים, וערבית צריכים להתפלל בתחילת הלילה. שבת זה עשרים ושש שעות וכו', ולא בחינם שגדולי מובחרי הצדיקים דייקא במוצאי חג הפסח מבדילים בשיכר (שקנו אז מנוכרי), להורות שחג הפסח נגמר עכשיו, כי התורה הקדושה ציוותה אותנו שבעת ימים תאכל מצות (ובחוץ לארץ מוסיפים עוד יום משום ספיקא דיומא, אבל זהו). ולכן צריכים לדעת שכל דבר יש לו זמן ועת, כמו שציוונו הקדוש ברוך הוא, אבל הבעל דבר, שהוא הס"מ ימח שמו מדביק באדם שגעון כמו דיבוק וכו', שמהפך את היום ללילה והלילה ליום, עד שהוא צריך עבודות קשות מאד מאד, ותמיד הוא במרה שחורה ובעצבות שחושב שלא יצא ידי חובתו.

הקדוש ברוך הוא יוציא אותנו מכל מיני דמיונות של הבל, ונזכה לזיכוך ובירור האמונה הקדושה שזו שלימות הדעת.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים