בכל פעם שאשתי כועסת עליי – היא פורשת ממני לתקופה ארוכה. מה עליי לעשות?

שאלה:

מאת סימון:

לכבוד הרב שלום.
במשך חמש השנים האחרונות, בכל פעם שיש ביני לבין אשתי מריבה ואנחנו מתווכחים, היא מחליטה לא ללכת למקווה, ולפעמים אף לפרק זמן ממושך של שלושה חודשים.
המצב הזה מצער אותי מאוד וגורם לי הרבה בלבולים, מאוד קשה לי לפייס אותה, ונמאס לי לקבל אותה בתור 'תיקון'. אני יודע שאני רחוק מלהיות בסדר, אבל בכל זאת זה ניסיון קשה בשבילי, והמצב הזה מוריד אותי למקומות לא רצויים הן במחשבה והן במעשה, ואינני יודע כמה זמן אוכל להחזיק מעמד… מה עליי לעשות? אשמח להתייחסותך, וסליחה על הטרחה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר וארא כ"ד טבת ה'תשע"ד

שלום וברכה אל סימון נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך לדעת שכל סיבה יש לה מסבב, ואם אשתך מחליטה לפרוש ממך וכו' וכו', בוודאי לפני זה ציערת אותה מאד, ואתה לא יכול להתאפק מלהשפיל אותה ולהוציא ממנה את כל הבטחון העצמי, כי אתה הולך איתה ביד קשה מאד, מחרף ומבזה אותה לפני הילדים, ואתה תמיד בכעס וברציחה עליה וכו', ואחר כך אתה מבקש את קירבתה אליך וכו', וכשהיא רוצה להתנקם בך אזי היא מחליטה מה שהיא מחליטה וכו' וכו', ואחר כך יש לך טענות גדולות עליה, ומה גם שאתה כותב שיש לך צער ובלבולים מכל זה, ואתה לא יודע מה לעשות וכו'.

לדעתי אתה חייב בהכל, ובמקום לזרוק את האשמה על אשתך תזרוק את האשמה עליך. אתה צריך לדעת שביותר הזהירונו חכמינו הקדושים לכבד ולייקר את האשה, ואמרו (בבא מציעא נ"ט) לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה, ואמרו (בבא מציעא נט.) לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר (בראשית י"ב) "ולאברם הטיב בעבורה" והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא, אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו [תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתתעשרו], ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ט) שעיקר העשירות באה בזכות האשה, וכן אמר רביז"ל (ספר המדות אות ממון סימן צ"ד) אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל כבוד אשתו; ולכן הבעל מוכרח לכבד ולייקר את אשתו, ולעזור לה במה שהוא יכול, ואז תשרה השכינה ביניהם, ואף פעם לא יהיה פירוד ביניהם.

אתה מסתכל תמיד רק על עצמך וכו', ואף פעם אתה לא מתעניין בבעיות של אשתך ובמה שהיא צריכה וכו', אלא אדרבה, אתה הולך איתה ביד חזקה מפני הכעס והרציחה שנכנסו בך על ידי פגם הברית שפגמת בימי נעוריך, כי מי שהוא כעסן גדול ומתאכזר לאשתו, בזה הוא מגלה שפגם בבריתו, כי על ידי כעס יכולים להכיר את האדם, ורביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן קפ"ד) על ידי החוטם יכולים להכיר את הנואף, כי באמת מובא בדבריו (שיחות הר"ן סימן רמ"ט) על הפסוק (בראשית ל"ח ז') "ויהי ער רע בעיני הוי"ה", למה לא כתוב 'רשע' אלא "רע"? אלא שמי שעובר על החטא המגונה של הוצאת זרע לבטלה והוא נואף, על ידי זה הוא תמיד בכעס שנקרא 'רע', לשון 'בייז', הוא תמיד עצבני, וזה מה שכתוב בזוהר (נשא קל"ז:) בחוטמא אשתמודע פרצופא, היינו על ידי החוטם מכירים את פרצוף האדם. בהאי חוטמא אתפרשא מילה, דכתיב (שמואל ב' כ"ב) "עלה עשן באפו" וגו'. היינו דרך האף באים הכעס והרציחה, ולכן על ידי הכעס של האדם מכירים את כל האדם, והוא מגלה את כל ענינו וכו', והעבר שלו וכו', ולכן צריכים לשמור מאד מאד לא להיות בכעס ובעצבים, כי את קלונו הוא מגלה ברבים, ומכל שכן וכל שכן שאסור להוציא את העצבים שלו על אשתו, שאחר כך כשהיא פורשת ממנו וכו' וכו', ויש לו טענות עליה וכו', והוא שוכח את הצער והעגמת נפש שגורם לה על ידי הכעס וההשפלות שכועס ומשפיל אותה לפני הילדים.

יעזור הקדוש ברוך הוא שתתעורר בתשובה שלימה, ואז הכל יתהפך לטובה.

המאחל לך שבת שלום