כיצד מסתדר העניין של "הניעור בלילה" עם אזהרת חז"ל שלא ללכת בלילה יחידי?

שאלה:

מאת רפאל דוד:

לכבוד מוהרא"ש שליט"א. יישר כחכם על כל המכתבים ועל ה'שו"ת ברסלב'.
רבינו ז"ל אומר (לקוטי מוהר"ן, חלק א' תורה נ"ב): "על כן, צריך שילך לבדו בלילה בדרך יחידי, במקום שאין שם אדם, ושם ילך ויתבודד…", ומצד שני מובא בדברי חז"ל שיש איסור ללכת לבדו בלילה, בפרט לתלמיד חכם, ויש בזה סכנה. אם כן, איך דברי רבינו ז"ל עולים בקנה אחד עם אזהרת חכמינו הקדושים?
ואולי אפשר להסביר את זה בכך, שהרי אנשי שלומנו הקדושים נוהגים ללכת לשדה יחד עם עוד כמה אנשים, ואחר כך כל אחד ואחד מוצא את הפינה שלו ומתבודד, נמצא שאינו נמצא בשדה לבד. האם זה התירוץ לקושיה? תודה מראש, רפאל דוד.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום א' לסדר בא כ"ו טבת ה'תשע"ד

שלום וברכה אל רפאל דוד נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

השלימות של התבודדות היא שאדם הולך לבד במקום שאין שמה בני אדם ומדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו, ושופך את כל שברון לבו אליו יתברך, ומבקש ומתחנן על נפשו, וכל מה שהוא צריך הוא מבקש רק ממנו יתברך. וכמובן שהאמת היא רק כשאין בן אדם שומע את תפילתו, ואין בן אדם יודע לאיפה הוא הולך, ולכן שלימות ההתבודדות זה לא ללכת עם קבוצה שלימה, ואף שאחר כך נתפרדים זה בכה וזה בכה, סוף כל סוף זה מבלבל את התפלה, כי כל אחד צועק וכו', ונכנס במחשבתו שחבירו ישמע איך שהוא צועק יותר ממנו וכו', ונעשה חוכא ואטלולא מכל ההתבודדות וכו'. ואף שיש הרבה שמתנהגים כך, לאו מר בר רב אשי חתים עליה, כי למה כל כך מודגש בספרי רביז"ל "אמת", "צדיק אמת" "דרך אמת"? וכו' וכו', כי האמת האמיתית זה רק הקדוש ברוך הוא, ולכן כשבר ישראל מתחבא באיזה מקום שאף אחד לא יודע שהוא מתחבא, ואף אחד לא יודע מה שהוא עושה וכו' וכו', והוא מדבר אז אל הקדוש ברוך הוא, כמו שאחד מדבר עם הזולת, ומספר לו את כל מה שעובר עליו – זו שלימות האמת, וכל זמן שאדם לא אוחז בזה הוא עדיין רחוק מאמת, כי אמת אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"א) זה הקדוש ברוך הוא בעצמו, וכמו שאמר הנביא (ירמיה י' י') "והוי"ה אלקים אמת הוא אלקים חיים ומלך עולם.

בזה שהחמירו שתלמיד חכם לא יצא בלילה לבד, ויש בזה סכנה וכו' וכו', זה כשהולך סתם לטייל, שאזי יכולים לחשוד אותו בהרבה חשדות כידוע וכו', אבל כשבר ישראל הולך להתבודד להקדוש ברוך הוא, אזי לא עושה חשבון עם אף אחד, כמובא בזוהר (שלח קנ"ח:) מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי, כך כלב בן יפונה בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מדי ואתא לצלאה על קברי אברהן לאשתזבא מעיטא דא; מי שהוא נמצא בדוחק וצר ומר לו, לא מסתכל על אף אחד, כמו שכלב בן יפונה שעבר עליו מה שעבר, ופחד שלא יתפתה מהמרגלים, הלך לבד על קברי האבות בחברון, ולא התפחד כלל מילדי הענק, ששם בוודאי היה סכנה גדולה מאד שלא יהרגו אותו, אף על פי כן מרוב צערו לא הסתכל על שום דבר. כמו כן כל אחד שיודע מרת נפשו הוא לא מסתכל על אף אחד, הולך בדרכו לבד ובורח רק אליו יתברך, שזו שלימות האמת, לא כן כשנוסעים ביחד עם טנדר לשדה וכו', נעשה מזה משחק גדול וכו'.

מי יתן שתקיים גם את העצה של רביז"ל שלימד אותנו ללמוד בסדר-דרך-הלימוד המובא באריכות (שיחות הר"ן סימן ע"ו), ועל כל פנים, לא יחסר לך יום אחד מללמוד את השלוש לימודים שהם – מקרא: מפרשת השבוע, שזו סגולה לאריכות ימים ושנים, כמאמרם ז"ל (ברכות ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו, משנה: לגרוס בכל יום כמה פרקי משניות כסדרן, שזה מטהר את הנפש מכל מיני חלודה, כי משנ"ה אותיות נשמ"ה, וכן על ידי ריבוי לימוד משניות זוכים לפרנסה בשפע, כי משנ"ה עולה כמספר פרנס"ה, גמרא: להיות חזק מאד מאד ללמוד את הדף היומי, או שתלמד לבד או שתלמד עם חברותא או שתלך לשמוע שיעור בדף היומי, כי אין לתאר ואין לשער את הזכות של אדם שזוכה ללמוד בכל יום דף גמרא, ואל יקל בעיניך דבר זה, כי כל היהדות תלויה כפי שאדם זוכה ללמוד דף גמרא. ודע לך שהשלושה לימודים האלו – מקרא, משנה וגמרא הם עיקר העשירות של האדם, כי להיפך אמרו חכמינו הקדושים (שבת ק"כ.) "ובביתי אין לחם ואין שמלה" – שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד; שזה נקרא עני – מי שלא לומד בכל יום את השלושה לימודים האלו, ועל כולם ללמוד בכל יום שולחן ערוך, שבפירוש אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ט) שכל בר ישראל מחוייב ללמוד בכל יום הלכה בשולחן ערוך.

אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו שיש לנו רבי אמת כזה, רבי שמקרב אותנו אל הקדוש ברוך הוא ופותח לנו את העינים שלא נטעה את עצמינו בזה העולם, וכמו שאמר בפירוש (שיחות הר"ן סימן נ"א) את זה תקבלו ממני שלא יטעה אתכם העולם, כי העולם מטעה מאד, אשרי מי שאינו מטעה את עצמו כלל בזה העולם, אלא מסתכל על תכליתו הנצחית, שיגיע היום שיצטרך לעזוב את זה העולם, ומה ילווה אותו? רק התורה שלמד, כמאמרם ז"ל (אבות פרק ו') לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד, והשיחה בינו לבין קונו שמדבר אל הקדוש ברוך הוא, כמו שאמר אליהו (תנא דבי אליהו רבה פרק ט"ו) לפי שכל המרבה שיחות ותפילות, הם המלווים אותו עד שיגיע לבית עולמו; אין עוד דבר שמלווה את האדם עד הרגע האחרון כמו השיחה בינו לבין קונו.

בך רבינו נגילה בך רבינו ונשמחה, נגילה נגילה ונשמחה תמיד.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים