|
שאלה: מאת בנימין: תשובה: |
||
 |
||
|
בעזה"י יום ד' לסדר בא כ"ט טבת ה'תשע"ד שלום וברכה אל בנימין נרו יאיר לנכון קבלתי את מכתבך. עליך לדעת שרביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ו') עיקר התשובה – שישמע בזיונו וידום וישתוק, כי בזה שמבזים את האדם והוא שותק, על ידי זה מכניע את הדם הבוער בו לתאוות רעות הבאות מצד חלל השמאלי שהוא נפש הבהמיות שבו, ולכן עצתי – שתוק שתוק למחרפי ולמבזי נפשך, ומובא מצדיקים באם היה האדם יודע ממה הוא ניצול על זה שמבזים אותו, היה שולח דורון למחרפו ולמבזו, כי מי ששומע בזיונו ועלבונו ושותק, זוכה אחר כך לעלות לגדולה, עד שנעשה כסא לשכינת עוזו יתברך, כי כשנכנעים הדמים הבוערים בו וכו', על ידי זה נזדכך ונעשה מרכבה לשכינה. ולכן שתוק שתוק למחרפי ולמבזי נפשך, ואל תענה להם, ואף שזה כואב לך מאד, וחורה לך מה זה ועל מה זה שהתלבשו עצמם עליך? אתה צריך לזכור שיש מדה רעה בכל אדם שקשה לצאת ממנה, והיא מדת הקנאה שנולדים איתה, וקשה לעקור את זה מעצמו, וכל אלו שמחרפים ומבזים את הזולת, אין זה אלא מחמת מדת הקנאה שנכנסה בהם, והם פשוט מקנאים בך, כל אחד חושב שיש לך יותר כסף ויותר כבוד מהם, ולכן מחרפים ומבזים אותך, ולכן אל תענה לאף אחד, וקבל הכל באהבה, ותזכה שימחול לך הקדוש ברוך הוא על כל עוונותיך. זכור גם זכור מה שאמר רביז"ל (ספר המדות אות התנשאות סימן י') כשאחד מבזה אותך ואתה מקבל בשמחה, על ידי זה תזכה לכבוד והתנשאות בשמחה, וכן אמר (שם אות בושה סימן י"א) כשבא על אדם איזה בושה יצפה לישועה. ולכן אל תעשה שום עסק מכל אלו המחרפים ומבזים אותך, ורביז"ל, כשחזר מארץ ישראל, אמר לאנשי שלומינו: הבאתי לכם מתנה – מחלוקת, ומאז שחזר מארץ ישראל ונכנס לגור בעיר זלאטפליא התחילה המחלוקת עליו ועל אנשי שלומינו ברציחה כזו שאין לתאר ואין לשער כלל, וכשבאו אנשי שלומינו להתלונן לפני רביז"ל שלא יכולים יותר לסבול את העלבונות שמנת חלקם, ענה רביז"ל: לא למחלוקת כזו התכוונתי, כוונתי היתה שתהיה עליכם מחלוקת כזו שלא ירצו לדבר עמכם, שלא ירצו לעמוד ולישב על ידכם וכו', מרוב שלא יוכלו לסבול אתכם. הרי שלך לפניך, שיש בזיונות ועלבונות יותר גדולים מאשר מדברים עליך, כי יש בזיונות ועלבונות כאלו עד שלא רוצים לגשת אליך וכו', או לישב על ידך וכו', ומכל שכן שלא ירצו לדבר עמך וכו', והכל רק מחמת הסתות של אנשים רשעים שהם פגומים מאד, כי לא יחזיקו במחלוקת רק אחד שהוא פגום ביותר בניאוף רחמנא ליצלן (ואף שמבחוץ הוא נראה כאיש כשר ואפילו צדיק וכו', צריכים לדעת שהוא נואף גדול והוא איש פגום). ולכן כל אלו מאנשי שלומינו הכשרים שתקו ולא ענו למחרפי ולמבזי נפשם, ודייקא על ידי זה גדלו והצליחו בעבודת השם יתברך. ומסופר על הרב הקדוש מטשערין ז"ל שהלך פעם עם אחד מאנשי שלומינו אל ציון רביז"ל, ופתאום יצא מאיזה בית אדם אחד וזרק צואה עטופה בנייר עליהם, ופגע ברב מטשערין ז"ל. וזה מאנשי שלומינו התחיל לצעוק על האדם ומחה על חוצפתו הגדולה, והרב הקדוש מטשערין ז"ל אמר לו: שתוק! הרי זה ענייננו שקיבלנו מרביז"ל – לשתוק על הבזיון. ובין כך נכנס הרב מטשערין ז"ל לאיזה בית וביקש מים וניקה את הבגד העליון שלו שהתלכלך עם הצואה, ובין כך זה שליווה את הרב עמד בחוץ וצעק לעבר המתנגד הארור הזה, וההוא השיב לו: ראה, הוא ברסלב'ר אמיתי, אבל אתה אינך ברסלב'ר כלל, כי הוא שותק על בזיונו, ואתה משיב. (כי גם המתנגדים הארורים ידעו שאנשי שלומינו שותקים על בזיונם). ולכן אל תעשה שום עסק מכל אלו שמחרפים ומבזים אותך. וכן מספרים על הרב הקדוש רבי יוסף חיים זוננפעלד זי"ע כשבא בפעם הראשונה לירושלים, רצה ללכת אל הכותל המערבי, והלך עמו יהודי אחד ללוותו. ובדרך זרק עליו ערבי תפוז רקוב, ופגע בו, והסתובב אל הערבי ואמר לו "תודה רבה לך". והיה הערבי סקרן ושאל את האיש: מה אמר הרבי הזה עלי? ענה ואמר לו האיש שידע לדבר בשפת ערבית: הוא אמר לך תודה רבה שזרקת עליו תפוז רקוב ולא אבן… ומאז כיבדו הערבי מאד. הכלל שצריכים לשמור מאד מאד לא לכעוס ולא להקפיד כשמחרפים ומבזים אותו, רק לתת תודה למחרפו ולמבזו, כי על ידי זה הוא ממתיק מעצמו את כל הדינים. ועכשיו אני רואה כשמנשאים את האדם יותר מדי, אזי זה גם בזיון גדול מאד, כי נעשה שיחה בעיני הבריות, וצריכים לקבל גם את הבזיון הזה באהבה, מה לעשות שעושים מבן אדם חוכא ואטלולא, ואף שהמכוונים הם לטובה, אבל הכל צחוק מכאיב ובזיון גדול וכו', מה לעשות, גם בזה צריכים לקיים ישמע בזיונו ולידום ולשתוק.
|
