שאלה:

מאת קובי:

שלום וברכה.
ראשית, אאחל לכם רפואה שלמה ובריאות, ושתמשיכו לחזק ולעודד אותנו ולהחיות את נשמותינו מתוך כוח ובריאות. וכן איחולי רפואה שלימה לרבנית – שתחלים מהר ותחיה חיים ארוכים ונעימים, אמן.
רבינו כותב בספר המידות שצריכים להקפיד שהתינוק לא ילך בגילוי ראש. האם צריכים להקפיד על כך מאז שהוא נולד או רק מאז שהוא מתחיל ללכת?
אם אפשר, אשמח לקבל ברכה שהילדים שלי יהיו צדיקים ויראי השם. תודה רבה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר בא כ"ט טבת ה'תשע"ד

שלום וברכה אל קובי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

תשואת חן על האיחולים לרפואה, וכל המברך יתברך מפי אל עליון.

רביז"ל אמר (ספר המדות אות בנים סימן ב') צריך לשמור את התינוק שלא ילך בגילוי הראש; ויש בזה כמה דעות – יש שמתחילים משהילד מתחיל ללכת, ויש מתחילים רק מהזמן שעושים חלאקה לילד ועושים לו פיאות, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ילקוט ויקרא רמז תרט"ו) על הפסוק (ויקרא י"ט כ"ג) "ונטעתם וערלתם ערלתו את פריו" – מדבר בתינוק, "שלש שנים יהיה לכם ערלים" – שאינו יכול לא להשיח ולא לדבר, "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש" – שאביו מקדשו לתורה; ומזה למדו שעד שלוש שנים שמגיע לגיל שעושים לו פיאות הוא בכלל ערלה, ולא מלבישים לו כיפה (כי הילד ממילא זורק את זה מראשו), ותיכף ומיד כשעושים לו חלאקה וגוזזים לו את השערות ועושים לו פיאות, אזי הילד שמח עם הכיפה שלו, וזו סגולה ליראת שמים, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (שבת קנ"ו:) דאימיה דרבי נחמן בר יצחק אמרי לה: כלדאי בריך גנבא הוה, לא שבקתיה גלויי רישיה. אמרה ליה: כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי, לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה. יומא חד, יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה, דלי עיניה חזא לדיקלא אלמיה יצריה סליק פסקיה לקיבורא בשיניה; רואים מזה שכל זמן שהולכים בכיסוי ראש – זו סגולה ליראת שמים, ותיכף ומיד כשמורידים את הכיסוי ראש כבר מסוגלים לגנוב.

כשאמו של רביז"ל הצדקת מרת פייגא ע"ה היתה מעוברת עם רביז"ל, אזי היא ארגה בשבילו כיפה, ותיכף כשרביז"ל יצא לאויר העולם היא הלבישה לו את הכיפה ונטלה את ידיו, 

אבל רוב רובם של עם ישראל מלבישים את הכיפה לילד כשעושים לו חלאקה, והכל כפי הילד.

יעזור הקדוש ברוך הוא שתזכו לרוות רוב נחת דקדושה מכל יוצאי חלציכם, ויזכו להיות צדיקים יראי השם וחושבי שמו, אבל על זה צריכים גם הרבה תפלות ובקשות ביום ובלילה, הן הבעל והן האשה, כי לזכות לילדים טובים צריכים להוריד הרבה דמעות, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (תני דבי אליהו רבה פרק י"ח) מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר וכל מעשיו הטובים שהיה עושה היה עושה בסתר. והיה לו עשרה בנים מאשה אחת, ששה זכרים וארבע נקבות, ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר, כדי שלא יבוא אחד מהן לידי עבירה ולידי דבר מכוער. ואמרו, לא יצתה אותה שנה ולא שנית ולא שלישית עד שבא עזרא והעלה הקדוש ברוך הוא על ידו את ישראל מבבל, ואותו הכהן עמהם, ולא נכנס הכהן ההוא לעולמו עד שראה כהנים גדולים ופרחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמשים שנה, ואחר כך נכנס אותו הכהן לבית עולמו, עליו הכתוב אומר (תהלים ל"ז) "בטח בהוי"ה ועשה טוב" וגו', "והתענג על הוי"ה ויתן לך משאלות לבך" וגו'.

שאלו את הגאון האלקי הבעל "חתם סופר" זי"ע: איך זכיתם לבנים ובנות כל כך מוצלחים? ענה ואמר: כל לילה בעת תיקון חצות מילאתי את הכוס עם דמעות, והתפללתי על הצלחת ילדיי, וכך זכיתי לזה.

וכן מסופר על אחד מאנשי שלומינו שהיו לו עשרה ילדים, וכולם היו מוצלחים ובעלי דרך ארץ גדולה, ושאלו אותו אנשי שלומינו: איך זכית לילדים טובים כאלו? ענה ואמר: מה אתם חושבים שהם צמחו לי על העץ? כל לילה שפכתי דמעות להקדוש ברוך הוא, ומילאתי את הכיפה שלי עם הדמעות, ואחר כך רחצתי את פני עם הדמעות וכו', עד שזכיתי לראות מהם מה שראיתי וכו'.

וידוע, שפעם באה אמא אל החפץ חיים זצ"ל וביקשה ברכה על ילדיה שיהיו תלמידי חכמים. ענה ואמר: עם ברכה אתם רוצים שהילדים יהיו תלמידי חכמים? צריכים להשקיע בהם, והעיקר להתפלל הרבה להצלחת הילדים, וזה מועיל מאד מאד, כי תפלת האמא על ילדיה עושה רושם בשמים, והוציא מארון הספרים שלו תהלים ישן נושן שהיו הדפים מנופחים עם המון כתמים וכו', וזה היה מרוב דמעות של האמא שלו שהתפללה עליו, והראה את זה לאשה ואמר לה: את רואה? זה התהלים של האמא שלי שהירבתה להתפלל עלי. רואים מכל זה שעיקר הצלחת הילדים זה רק על ידי תפלה, ולכן אשרי ההורים שמתפללים בכל יום על הצלחת ילדיהם, ובוודאי תפלת האבות על הבנים מועילה מאד מאד.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים