שאלה: מאת גלית: שלום רב לצדיק, ותודה לך על כל עזרתך ועצותיך שעוזרות לנו לחיות חיי תורה ומצוות. תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר בא כ"ט טבת ה'תשע"ד
שלום רב אל גלית תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. מידת הקנאה היא מידה רעה מאד, וכל הצרות שעוברות על בני אדם זה רק מחמת מידת הקנאה – שאינו שמח בחלקו, אלא תמיד מקנא בזולת, ונדמה לו שלזולת יש יותר ממנו, והמידה הרעה הזו עוקרת את האדם לגמרי מהשפיות שלו עד שמתשגע מזה, ולא לחינם שאמרו חכמינו הקדושים (אבות פרק ד') הקנאה מוציאה את האדם מן העולם, כי הוא כבר לא חי בעולם שלו, אלא תמיד מסתכל על אחרים, ונדמה לו שלאחרים יש יותר ממנו, וזה אוכל אותו עד כדי ריקבון שנרקב עוד בחייו מרוב קנאה, וזה מה שאמרו חכמינו הקדושים (שבת קנ"ב:) כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין. ועם המידה הרעה הזאת האדם נולד, ורואים את זה בחוש, כשנולד הבכור או הבכורה כולם משתעשעים עמהם, ועושים עסק מהם, סוחבים אותם ומנשקים אותם וכו' וכו' כנהוג, ותיכף ומיד כשנולד השני וכמובן עושים ממנו עסק גדול מאד, הבכור פשוט משתגע, ואינו יכול לסבול איך בא לו על הראש עוד אחד, ועושה כל מיני מאמצים לנקום בצעיר, וכן כשנולד השלישי אז הבכור כבר יוצא מכליו, כי עושים עסק מעוד אחד, וכן הוא אחר כך – זה שקודם מקנא בזה שבא אחריו. ואת זה רואים בחוש, ומשם נובעת מידת הקנאה שאדם נולד עם זה, וצריכים לעבוד על עצמו מאד מאד לעקור ממנו את כל ענין הקנאה, כי אם לא, אזי כל החיים שלו יהיו חיים מרים ומרורים, ורואים מה שעובר על בני אדם בזה העולם – הכל מתחיל ממידת הקנאה, שזה אוכל אותם לגמרי, ורוב רובם של העולם סובלים ממידת הקנאה, ולא בחינם שאמר התנא הקדוש (אבות פרק ד') איזהו עשיר? השמח בחלקו; כי כשאדם שש ושמח עם נקודתו, ואינו מסתכל על אחר כלל, אזי הוא העשיר הכי גדול, וחי חיים טובים חיים נעימים חיים מאושרים, מאחר שלא מסתכל על אף אחד, והוא שש ושמח עם עצמו. והנה זה מה שקורה אצלכם, ולכן אתם צריכים להיות מודעים לזה, ולתת את מלוא תשומת הלב לבכורה, ולעשות ממנה עסק גדול מאד, כי היא מרגישה את עצמה מיותרת בבית, והיא מחפשת תשומת לב, שזה דבר טבעי, ולכן היא תעשה כל מה שביכולתה לעצבן את ההורים, ולכן אין זה עצה להכות אותה, או להשפיל אותה, או לקרוא אותה תפוח רקוב וכו' ושאר שמות של גנאי, כי זה רק יחמיר המצב, צריכים לתת לה את מלוא תשומת הלב, ולהבטיח לה שאוהבים אותה, ולבנות את הבטחון העצמי שלה שנלקח ממנה אחר הולדת שאר הילדים שנתתם להם יותר תשומת לב ממנה. ולא בחינם שאמרו חכמינו הקדושים (שבת י:) לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו – נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים; וסבלו שם מה שסבלו וכו' וכו'. הרי שלך לפניך, שצריכים לתת לכל בן או בת את מלוא תשומת הלב שמגיעה להם, ולא לשנות בין אחד לשני, וכך יכולים להצליח עם הילדים, ולכן לא בחינם שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"ט) מסוגל יותר לבנים, להיות רחוק מהם, לבלי להיות דבוק בהם לשעשע בהם בכל פעם, רק לבלי להסתכל עליהם כלל. ורק כך מצליחים עם גידול הילדים, כי אף פעם אסור להראות יותר אהבה לאחד יותר מהשני, וההורים לא יודעים את זה, ולכן סובלים תמיד מבן או מבת אחת, שהם נעשים ככבשה השחורה בין הילדים. ולכן לתת מכות או להעניש אין זו שום עצה כלל, אדרבה, זה מחמיר יותר את המצב, וככל שיגדלו הם יעשו כל מיני צרות בבית וימררו את החיים של ההורים כדי לקבל את תשומת הלב שלהם, וככל שיכו אותם וישפילו אותם – הם יעשו יותר צרות, כי רק על ידי זה הם מקבלים את תשומת הלב שהם מחפשים. ולכן הורים פיקחים צריכים לדעת את זה, ודייקא על ידי זה יצליחו עם ילדיהם, אף שזה מאד מאד קשה, אבל זו המציאות אם רוצים להצליח עם הילדים. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שתהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.
|