האם זה נכון שרבינו לא רצה שתלמידיו יהיו עשירים? ואם כן, מדוע?

שאלה:

מאת משה:

האם זה נכון שרבינו לא רצה שתלמידיו יהיו עשירים? ואם כן, מדוע? תודה רבה.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר בא ראש חודש שבט ה'תשע"ד

שלום וברכה אל משה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

אמת, רביז"ל אמר לאנשי שלומינו: הבאתי לכם מתנה עניות, עם כל זאת יהיו ביניכם גם עשירים וכו'. והטעם הוא פשוט – כי כשאדם הוא עני אזי יש לו לב נשבר, ואצלו יתברך מאד מאד חשוב לב נשבר וכו', ואין עוד לב נשבר כמו עני שאין לו במה לפרנס את ילדיו, כי זה הצער הכי גדול וכו', וכשיש לאדם לב נשבר על ידי זה פתוחים לפניו כל העולמות וכו', והתפלה שלו בוקעת רקיעים, כמובא בזוהר (עקב רע"ג:) על הפסוק (תהלים ק"ב א') "תפלה לעני כי יעטוף", שכל הברכות והתפלות מתעטפים, עד שתעלה תפלת העני.

ואמרו (זוהר בלק קצ"ה.) שיש שלוש תפלות, תפלה למשה (תהלים צ'), תפלה לדוד (תהלים י"ז), תפלה לעני (תהלים ק"ב), בוודאי תפלה של משה היה למעלה מכולם, כי משה רבינו זכה להיות בעלה דמטרוניתא, וכן תפלה לדוד בוודאי היה לה השלימות שאין שלימות אחריו, כי דוד המלך היה בדחא דמלכא, וכן יש תפלה לעני שעני מבקש את הקדוש ברוך הוא את כל מה שהוא צריך. ושואל הזוהר: מאן חשיבא מכולהו? [איזה תפלה יותר חשובה מתפלה למשה ומתפלה לדוד?] הוי אימא תפלה דעני, תפלה דא קדים לתפלה דמשה, וקדים לתפלה דדוד, וקדים לכל שאר צלותין דעלמא. מאי טעמא? בגין דעני איהו תביר לבא, וכתיב (תהלים ל"ד י"ט) "קרוב הוי"ה לנשברי לב" וגו', ומסכנא עביד תדיר קטטה בקודשא בריך הוא, וקודשא בריך הוא אצית ושמע מלוי [הוי אומר שתפלה לעני יותר חשובה אפילו מתפלה למשה ומתפלה לדוד ומכל התפלות שבעולם, כי עני תמיד שבור ועוברים עליו משברים וגלים, ועושה קטטה עם הקדוש ברוך הוא כביכול למה מגיע לו להיות עני? ולמה צריך לסבול את הסבל של העניות? והקדוש ברוך הוא שומע בתפלתו]. 

כיון דצלי צלותיה, פתח כל כוי רקיעין [איך שהעני מתחיל להתפלל את התפלות שלו, נפתחים לפניו כל חלוני רקיע], וכל שאר צלותין דקא סלקין לעילא, דחי לון ההוא מסכנא תביר לבא [וכל התפלות של כל העולם נדחין לפני התפלה של העני שהוא בשברון לב], דכתיב "תפלה לעני כי יעטוף", כי יתעטף מבעי ליה! מאי כי יעטוף? אלא איהו עביד עטופא לכל צלותין דעלמא [העני מעטף את כל התפלות של כל בני אדם אפילו את התפלות של הצדיקים] ולא עאלין עד דצלותא דיליה עאלת [והן לא עולות עד שהתפלה של העני עולה]. וקודשא בריך הוא אמר, יתעטפון כל צלותין, וצלותא דא תיעול לגבאי [והקדוש ברוך הוא אומר שהתפלה של העני תעטוף את כל התפלות, והתפלה שלו תעלה קודם כולן]. לא בעינא הכא בי דינא דידונון ביננא, קמאי ליהוו תרעומין דיליה, ואנא והוא בלחודנא, וקודשא בריך הוא אתייחד בלחודוי באינון תורעמין בההיא צלותא, דכתיב "ולפני הוי"ה ישפוך שיחו", לפני הוי"ה ודאי. [הקדוש ברוך הוא אומר אני לא רוצה שיהיה עכשיו בינינו אף אחד, אלא אני רוצה לשבת ביחד עם העני ולשמוע את תלונותיו שהוא מתלונן אלי, כי אז כשהעני מתפלל להקדוש ברוך הוא, הוא יושב לפני הקדוש ברוך הוא דייקא]. כל חילי שמיא שאלין אלין לאלין, קודשא בריך הוא במאי אתעסק? במאי אשתדל? אמרין, אתיחדא בתיאובתא במאנין דיליה [כל מלאכי השמים שואלים אחד את השני מה עושה עכשיו הקדוש ברוך הוא? ובמה הוא מתעסק? ובמה הוא משתדל? ועונים שהוא מתאחד עכשיו עם הכלים הנשברים שבאים לפניו, שהם העניים]. כלהו לא ידעו מה אתעביד מההוא צלותא דמסכנא, ומכל אינון תורעמין דיליה, דלית תיאובתא למסכנא אלא כד שפיך דמעוי בתורעמו קמי מלכא קדישא [אף אחד לא יודע מה נעשה מהתפלה של העני, ומכל אלו התרועמות והטענות שיש לו נגד הקדוש ברוך הוא ושופך דמעותיו לפניו יתברך], ולית תיאובתא לקודשא בריך הוא אלא כד מקבל לון, ואושדו קמיה, ודא איהי צלותא דעביד עטופא לכל צלותין דעלמא [ואין עוד תענוג להקדוש ברוך הוא כמו לקבל את התפלה של העני שמתפלל אליו בלב נשבר, והוא עושה עטיפה לכל התפלות שבעולם].

רואים מזה מה זו מעלת עני שמתפלל לפני הקדוש ברוך הוא עם לב נשבר לב אמת, וכתב על זה מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות תפילין הלכה ה' אות מ"ג) וכל זה נאמר אפילו בעני סתם שמתפלל על צרכיו, על דוחקו ועניותו בגשמיות, מכל שכן וכל שכן כשמתחיל האדם לרחם על עצמו ומרגיש עניותו ודוחקו במעשיו הטובים וכו', וטוען עם השם יתברך ומתקוטט עמו ומתרעם עליו יתברך על שאינו מקרבו אליו, ושופך שיחו ולבו לפניו עד שנתעורר בבכיה וכו' וכו', כמה וכמה יקרה תפלה זו בעיני השם יתברך, והיא יקרה מכל התפלות שבעולם. כי באמת זה עיקר העניות והדחקות, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (נדרים מ"א.) אין עני אלא מן הדעת, כי חוץ מזה הכל הבל, כי ימינו כצל עובר ואין צרה כצרת הנפש ואין עניות כעניות מתורה ומעשים טובים, מכל שכן וכל שכן כשהוא בעל חוב גדול חס ושלום, שחייב להשם יתברך חובות רבים שחב כנגדו יתברך על ידי חטאיו ופשעיו המרובים, ואין לו במה לסלק כלל כי אם בתפלה ותחנונים. כשזה האדם זוכה להתעורר בעצמו להרגיש עניותו ודוחקו ועומד לפני השם יתברך כרש ואביון, השואל על הפתחים ומבקש מלפניו בשברון לב על נפשו להצילה מני שחת, לבל יאבד שני עולמות חס ושלום, וכמו שאמר דוד (תהלים ל'), "מה בצע בדמי ברדתי אל שחת" וגו' (תהלים כ"ב) "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" וגו', וכיוצא בזה הרבה – שבודאי תפלה זאת יקרה בעיני השם יתברך מכל התפלות שבעולם.

ותדקדק היטב בכל דיבור ודיבור של דברי הזוהר הקדוש הזה ותבין היטב כמה יקר דברי התבודדות ששופכין שיחתו לפני השם יתברך, ואף על פי שזה כמה שמתפלל ומתבודד ונדמה לו שעדיין לא פעל כלל, אף על פי כן כל דיבור ודיבור אינו נאבד, רק כולם מנוים וספורים וגנוזים באוצרותיו, וגם כי אי אפשר להאדם לידע כלל בזה הגוף אם פעל בעבודת השם יתברך אם לאו, כי אפילו אם לא פעל כי אם כחוט השערה אחת פעם אחת כל ימי חייו, גם זה יקר מכל חיי עולם הזה, כי אפילו כשנעתקים איזה תנועה להתקרב מעט יותר להשם יתברך אפילו פחות מחוט השערה, על ידי זה רצים והולכים גם כן אלפים ורבבות פרסאות בעולמות עליונים, ועל כן צריכין להתחזק בזה מאד בלי שיעור. וכשיהיה חזק כל כך, אז סוף כל סוף בודאי יזכה לפעול בקשתו להתקרב להשם יתברך, להיות שוה עם אחיו הכשרים והצדיקים.

רואים מכל זה מה זו תפלה לעני – ששופך את לבו לפניו יתברך, כי אתה צריך לדעת שימינו כצל עובר, ואמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה צ"ו סימן ב') כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן, אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף, דכתיב (תהלים ק"ד) כצל עובר. ואין מקוה – ואין מי שיקוה שלא ימות, הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים; וכתיב (תהלים צ') "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה", ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ס"א) שהשבעים שנה פורחים לאדם כמו רבע שעה, ולכן אשרי אדם שמנצל את הזמן היקר שלו בשיחה בינו לבין קונו, וזוכה לדבק את עצמו בו יתברך.

ומה כל הפליאה על זה שרביז"ל רצה שאנשיו יהיו עניים, הרי כבר אמר החכם מכל אדם (משלי ל' ח') "ראש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי: פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי הוי"ה ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי"; שמבקש שלא יתן לו עניות ולא עשירות אלא לחם לאכול, כי אם יהיה עשיר הוא יכול להכחיש לגמרי בהקדוש ברוך הוא, ואם יהיה עני הוא יכול לגנוב וכו'.

הקדוש ברוך הוא יעזור שתהיה לנו פרנסה בשפע, ולא נצטרך לטובות מאף אחד, אלא שהקדוש ברוך הוא בעצמו יהיה זן ומפרנס אותנו רק מידו הקדושה הפתוחה והרחבה והמלאה.

המאחל לך חודש מבורך