רבינו דיבר בגנות התעניות והסיגופים, אך צדיקים אחרים כן נהגו כך. מהי הדרך הנכונה?

שאלה:

מאת עובדיה:
למדתי וקראתי בהרבה מקומות שעניין הסיגופים והתעניות לא שייך לדורנו כלל, וגם רבינו הקדוש האריך בזה, ואמר, שאם היה יודע את מעלת ההתבודדות – לא היה מזיק לגופו בכל כך הרבה תעניות. אבל למעשה, מפורסם וידוע שיש הרבה צדיקים שחיו בדור הזה ובדור הקודם שזכו לדרגות גבוהות בזכות התעניות שנהגו להתענות. אם כן, מהי הדרך הנכונה?
אשמח שהרב יסביר לי את העניין, ותודה רבה על הדבר הנפלא הזה – 'שו"ת ברסלב'.

השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר בשלח ו' שבט ה'תשע"ד

שלום וברכה אל עובדיה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

לנו אין אלא דברי רביז"ל שהזהירנו מאד מאד שלא לקחת על עצמינו שום תעניתים וסיגופים, רק להרבות בשיחה בינו לבין קונו, ובפירוש גילה לנו על עצמו בסוף ימיו, שאם היה יודע בימי נערותו מעלת שיחה בינו לבין קונו, לא היה מסגף את גופו בתעניתים, ולכן עלינו לציית את רביז"ל בתמימות ובפשיטות גמורה, ולא להסתכל מה שאחרים אומרים ועושים וכו', אלא להרבות בשיחה בינו לבין קונו בתמימות ובפשיטות גמורה.

וכמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק [פשיטות] – שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות. ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע, ואמר: אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו, עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד). והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק [פשיטות] באמת, ואמר: איי, איי, פראסטיק. גם אמר, שדיבר עם כמה צדיקים גדולים ואמרו גם כן שלא הגיעו למדריגתם כי אם על ידי ענין פראסטיק – שעסקו בעבודתם עבודת השם יתברך בפשיטות גמור, בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו', ועל ידי זה דייקא הגיעו למה שהגיעו.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שתהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים